תם עידן. לאחר יותר מ-180 שנים, מסלול מרוצי-הסוסים הוותיק של סינגפור יסגור את שעריו, ויימסר לידי הממשלה. על חורבות האורוות יבנה דיור-ציבור ויבוצעו עבודות פיתוח נוספות.
המסלול, סינגפור טרפ קלאב; נפתח ב-1842 וייארח מרוץ אחרון – גביע סינגפור המוזהב ה-10 - ב-5 באוקטובר 2024. המתקנים יסגרו עד מרץ 2027. כך הודיעה הממשלה והחברה המתפעלת את האתר ביום-שני. יו"ר החברה אמר כי הוא נעצב מההחלטה, אבל הבין את "צרכי הקרקע" של סינגפור. האתר בגודל 1.2 קמ"ר בצפון-מערב המדינה הוא הרי משאב בעל-ערך. "המעבר ישרת את אופטימיזציית הקרקע למען הטוב הגדול ביותר של הקהילה המקומית והדורות הבאים".
בהצהרה מטעם משרדי האוצר והפיתוח-הלאומי נאמר כי "הממשלה ממ יכה בבחינה חוזרת של תוכניותיה לשימושי קרקע, כדי לעמוד בצרכי היום תוך הבטחה שיש די קרקע לדורות העתיד," נכתב. שר בממשלה הבהיר כי "זו לא הייתה החלטה קלה אך נדרשת."
הסיבה לסגירה היא המחסור החמור בשטחים בסינגפור, עיר-מדינה הממוקמת על אי בין מלזיה ואינדונזיה; והצורך לספק דיור בר-השגה לאוכלוסייה הגדלה. אמנם שיעורי הילודה בסינגפור נמוכים – 1.05 ילדים ליולדת – חצי בדיוק מ"קצב התחלופה הטבעי"; שמפריד בין גידול אוכלוסין וצמצום. אך, סינגפור 'מפצה' על-כך בהגירה. אוכלוסיית סינגפור קפצה מ-1.87 מיליון לאיש בשנת העצמאות ב-1965, ל-5.69 מיליון איש ב-2020. מטבע הדברים, סינגפור הייתה תמיד מקום די צפוף. כדי להתמודד עם אותה צפיפות, היא הגדילה אמז פי 1.5(!!) את שטחה באמצעות בניית איים מלאכותיים וייבוש פני-המים. מכירים את מרינה סאנד ביי, או הגנים הבוטניים הסמוכים? אך לפני עשור וחצי, הם היו מי-ים.
אך עתה, אין ברירה. סינגפור פונה פנימה, לראות אילו שטחים ניתן לנצח בצורה טובה יותר. ומסלול מירוצי הסוסים היה על הכוונת, באופן מתבקש. בתוך 1.2 הקמ"ר ניתן להכניס כ-200 מגרשי כדורגל. לפי הערכות, ניתן לבנות במקום 25-30 אלף יחידות דיור; "זה בהחלט מספר גדול!" כפי שאמר בכיר בתעשייה. מדובר בצעד נוסף בתנופת-הבנייה בסינגפור – עד 2025 אמורים להבנות במדינה עד 100 אלף יחידות-דיור ציבוריות ופרטיות; כדי לצנן את השוק.
אבל כאמור, הבנייה במסלול המרוצים תמתין זמן מה. הצפי הוא לשילוב בין דיור-ציבורי, מתחמי-יוקרה, ובתים-פרטיים. ובנוסף, הכוונה היא לפתח את האזור עבור עסקים, בילוי ופנאי. תודות למרכזיות של המסלול, שיפורק כאמור, האזור מקושר ומרושת היטב תחבורתית.
הסינגפור טרפ קלאב הוקם כאמור ב-1842, בידי סוחר סקוטי וחובבי מירוצי סוסים נוספים. כשהפרס הראשון במירוץ הראשון עמד על 150 ליש"ט, או כ-15.5 אלף ליש"ט במונחי ימינו. המסלול היה ממוקם במספר אתרים, עד שהגיע לאתר הנוכחי, מתקן שיכול לאכלס 30 אלף צופים. במרוצת יותר מ-180 שנותיו, המסלול משך אליו "בני-מלוכה, ידוענים, אוהדי רכיבה, וסקרנים מרחבי-העולם," כפי שנכתב בהצהרה מהמועדון. המלכה אליזבת' השנייה, שהייתה ידועה באהבתה למירוצי-סוסים, ביקרה במועדון במהלך ביקור ממלכתי ב-1972. אפילו קראו לתחרות על שמה. היא שבה לביקור נוסף ב-2006, לצד בעלה הנסיך פיליפ.
אך עם כל ההיסטוריה המפוארת, הווה יותר עגום - כמות הצופים במרוצים ירדה משמעותית במרוצת השנים. מ-11,000 ב-2010, לכ-6,000 ב-2019. עם הפתיחה-מחדש אחרי קורונה, היו כ-2,600 צופים מדי מרוץ. ההכנסות לחברה המפעילה נחתכו בחצי, והשיעור של המרוצים בהכנסות החברה-המפעילה גם הצטמצם. בעולם רכיבת-הסוסים הביעו צער מהסגירה, וציינו כי לאבד את המסלול בסינגפור זה "כמו לאבד קרוב משפחה."
לאחר יותר מ-180 שנה אולי תם פרק אחד בדברי ימיה של סינגפור, אך במידה מסוימת פרק חדש מתחיל. משפחות תוכלנה לחלום חלומות, ולהגשימם; בדיור ציבורי איכותי, ובסביבה מתפתחת ונגישה. חובבי מירוצי-הסוסים יוכלו להתפרק על העבר, וגם להינות מ"ריקוד אחרון" מה שנקרא, בשנה הקורבה. סינגפור, כך נראה, תמשיך לדהור קדימה. בין אם על סוסים, או שלא...
