זה קרה לפני כשבוע וחצי: בחדרי-חדשות ברחבי העולם הבזיקה התראה "המשמר-הנשיאותי הניז'רי התקבץ סביב ארמון-הנשיאות. חשד להפיכה." ואמנם, ניז'ר שוב נפלה לידי משטר צבאי. בכירי הצבא טענו כי הם נדרשו לפעול בשל "מצב בטחוני מדרדר וניהול כושל של ענייני החברה והכלכלה." ב-2021 מוחמד בזום נכנס לתפקיד נשיא ניז'ר, בחילופי השלטון הדמוקרטיים היחידים שידעה המדינה מאז עצמאותה ב-1960. עתה הוא כלוא בידי אלה שנשבעו להגן עליו בחייו. שומר המלך, אם תרצו, חמד ולקח לעצמו את הכתר.
עם ההפיכה הצבאית בניז'ר, נוצרת למעשה רצועה של שש מדינות, הנפרשות לאורך יותר מ-5,600 ק"מ; מחופי הים-האדום לחופי האוקיינוס האטלנטי. סודאן, צ'אד, ניז'ר, מאלי, בורקינה-פאסו וגיאנה - כולן חוו הפיכות צבאיות מאז 2020. כולן חלק או נושקות לסאהֶל – האזור שמצפונו הסהרה הצחיחה, ומדרומו האזור הפורה יותר.
לאחר ההפיכה הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) הצביעה להשהות יחסים עם ניז'ר, והסמיכה שימוש בכוח אם הנשיא לא-ישוב לתפקיד תוך שבוע. אולטימטום ברור – או חזרה או פלישה. בעבר ECOWAS לא היה כה-נחוש לפעול נגד הפיכות-צבאיות, אך הפעם, לכאורה, זה שונה. בין אם בשל רצון "לסמן קו בחול", לבלום אפקט-דומינו, או שינוי בהנהגה – נשיא ניגריה הטרי הוא היו"ר התורן – האקדח על השולחן.
החונטה הניז'רית מצדה טענה כי הממשלה-המודחת הסמיכה את צרפת לפעול צבאית כדי לשחרר את הנשיא בזום -כשבמקביל אספסוף תקף השגרירות הצרפתית בנימאיי. בורקינה-פאסו ומאלי, כן חלק מאותה רצועת חונטות-צבאיות, הבהירו – כל פלישה לניז'ר תראה כהכרזת-מלחמה נגדנו. כך בנקל משבר פנימי בניז'ר, עלול להתלקח למלחמה-אזורית.
ניז'ר אינה מדינה עשירה, בלשון-המעטה; אך יש לה מנוף כלכלי – אורניום. דיווחים לא-מאומתים השבוע הצביעו על אמברגו ייצוא זהב ואורניום לצרפת, אדוניה הקולוניאליסטיים משכבר הימים. בניז'ר נמצא האורניום האיכותי ביותר באפריקה, היא היצואנית השביעית בגודלה בעולם; ומדובר בענף הייצוא הראשי שלה. לא-מדובר בדבר של מה בכך. בימים בהם מדברים על מעבר לאנרגיות מתחדשות, צרפת כבר מזמן שם - 63% מתפוקת-החשמל שלה מגיעה מתחנות-כוח גרעיניות, וזה מבלי לכלול מקורות מתחדשים אחרים. אמנם בסוכנות האנרגיה של הא"א אומרים ש"אין מה לדאוג", בינתיים. אך בעוד אירופה ממשיכה להתמודד עם העיצומים על הגז הרוסי, זה כאב-ראש נוסף שהיא הייתה מעדיפה להימנע ממנו. אמברגו או לא, ברור שתהיה השפעה.
החיבור בין צרפת ורוסיה בסיפור ניז'ר בפרט, והסאהֶל בכלל; אינו מקרי. צרפת אמנם "העניקה" עצמאות, אך המשיכה לשלוט בדרכים אחרות. הרי כספות הבנק-המרכזי של צרפת מלאות במטילי-זהב, למרות שבצרפת אין מכרות זהב כלל. מיד אחרי מלחמת-העולם השנייה, צרפת השיקה הילך-חוקי חדש למושבותיה במערב-אפריקה – "פרנק CFA". המהלך נועד לחסוך מהמושבות פיחות-המטבע שחווה הפרנק-הצרפתי למול הדולר-האמריקאי, ולמעשה הקלה על ייבוא מצרפת ובמקביל הקשתה על ייצוא אליה. שר-האוצר הצרפתי אפילו צוטט אומר כי מדובר ב"מחווה של נדיבות וחוסר-אנוכיות(!)". אולי זה נשמע כהיסטוריה רחוקה, אבל עד היום 12 מדינות משתמשות בו; כלומר הן היו ועדיין תלויות בהחלטות מונטריות שנעשו בפריז. רק בשנים האחרונות ממש נעשים צעדים לניתוק הקשר, ומעבר למטבע משותף עצמאי של ה-ECOWAS.
בימי המלחמה-הקרה ברה"מ וסין סייעו לתנועות-שחרור לאומי ברחבי אפריקה, ולא-רק, להשתחרר מהשלטון הקולוניאלי האירופי, אז כחלק ממאבק אידיאולוגי נוסף לגיאופוליטי. היום, במידה-מסוימת; רוסיה וסין, פועלות לנתק את אותם אזורים מקשרים-עמוקים למערב. שחרור? לא בטוח, אך גם לא בהכרח שעבוד. סין עושה זאת באמצעות השקעה גדולה בתשתיות, חלק מיוזמת-הדגל של הנשיא שי – "החגורה והדרך". סין מנסה לארגן-מחדש את הסדר-הכלכלי כך שיתרכז בה, יזין אותה ואת הצמיחה הגדולה שלה. כך היא משתלטת על מחצבים רבים, בתמורה להשקעה באזורים שהוזנחו בידי כל מעצמה אחרת. אפריקה, יש האומרים, הופכת "סין" של סין – מקור לעבודה-זולה וזמינה. לא-בדיוק שחרור, אבל לא-לגמרי שעבוד אמרנו?
הפגנה בעד ההפיכה בניז'ר
ואם ההשפעה הסינית מתרכזת בהשקעה ובבנייה, רוסיה יותר ממוקדת בלחימה. הסאהֶל הפך כר פורה לפעילות ג'יהאדיסטית-ענפה; של ארגוני-טרור כמו המדינה האסלאמית, אל-קאעידה, ובּוֹקוֹ חַרַאם. צרפת, שממילא לא-באמת עזבה צבאית את האזור, הוזמנה בידי מדינות מערב-אפריקאיות לסייע במאבק. צרפת אולי שלחה כוחות משמעותיים, אך מתקפות הטרור המשיכו; מה שעורר סינטימנט אנטי-צרפתי, תחושת-מיאוס. חלק מההצדקה להפיכות במאלי ובבורקינה-פאסו, הייתה ההבטחה לטפל באיום הג'יהאדיסטי.
מרגע שעלתה החונטה הצבאית במאלי, היא דחקה החוצה את הכוחות הצרפתיים; ואז את כוחות שמירת-השלום של האו"ם. במקומם? הכניסה את כוח-ווגנר. כן, אותו כוח שכירי-חרב שעשה שמות בסוריה ובאוקראינה, וכזכור הוביל "מרידה" לאחרונה ברוסיה; מעורב עד צוואר בנעשה לסאהֶל. כוח ווגנר מאפשר לקרמלין מרחב של עמימות, לקצור פירות על הצלחות ולהתרחק מכישלונות או מעשים מפוקפקים שאפילו הממסד הרוסי, ככל שדבר כזה קיים; לא יכול לקבל או לקשור לעצמו. כוח ווגנר פעמים רבות לא-ממש מקבל כסף, אלא פשוט משלם לעצמו ממשאבי-טבע שהוא "משחרר" בשם ממשלת המדינה המארחת. רשמית רוסיה גינתה את ההפיכה בניז'ר. לא רשמית? היא תשמח לפגוע בצרפת איפה שכואב.
