מאז שהגיח לאוויר העולם בשנת ה-70 של המאה הקודמת המונח "סופר טיוזדיי" הוא למעשה יום חגה של הדמוקרטיה הליברלית. ב"יום שלישי הגדול" נערכים הפריימריז בו זמנית במספר הרב ביותר של מדינות ובסיומם מקבלים המצביעים אינדיקציה ברורה מי יהיו המועמדים לנשיאות ארצות הברית בבחירות שייערכו בנובמבר.
אלא שהתחושה שהדמוקרטיה בעולם נמצאת במשבר הצליחה לנגוס גם ב"סופר טיוזדיי", ועל רקע זה עולה השאלה עד כמה הוא באמת יהיה "גדול" הפעם? השאלות שנשאלות מדי שנת בחירות בנוגע ליום הזה הן: באילו מדינות נערכת ההצבעה, כמה צירים מקנה ניצחון בכל מדינה, כמה מועמדים נותרו במירוץ ולמי באמת יש את הסיכוי הטוב ביותר לנצח ולזכות במועמדות?
השנה כך נראה כל השאלות האלו לא באמת רלבנטיות, כי גם מי שאינו מומחה לפוליטיקה האמריקנית יודע במידה רבה של ודאות את התשובות המסתמנות: הנשיא המכהן ג'ו ביידן משייט למועמדות נוספת מטעם המפלגה הדמוקרטית למרות הטענות על אי כשירות (רק בסוף השבוע הוא התבלבל בין עזה למזרח אירופה כשהבטיח שארצות הברית "תצניח סיוע מהאוויר לאוקראינה" ונשק לראשה של ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני).
עוד בנושא
אבל נשיא מכהן שמקבל הזדמנות לרוץ לקדנציה נוספת למרות מגרעותיו, זו תופעה מוכרת וידועה. הצרה האמיתית מבחינת התהליכים הדמוקרטיים נמצאת מן העבר השני של המתרס. לאחר ההפסד ב-2020 הרפובליקנים לא הצליחו למצוא אלטרנטיבה לדונאלד טראמפ שרץ פחות או יותר נגד עצמו כל הדרך למועמדות מחודשת לכניסה לבית הלבן.
לפני ה"סופר טיוזדיי" זכה קיבל הנשיא ה-45 של ארצות הברית זריקת עידוד בדמות ניצחון בשלוש מדינות (איידהו, מיזורי ומישיגן). לפני הבחירות ב-15 המדינות (ובטריטוריה הסמואה האמריקנית) לטראמפ יש בכיס 247 אלקטורים, בעוד שלשגרירה שלו לשעבר באו"ם ניקי היילי יש 43 בלבד. גם הניצחון המרשים של היילי הלילה בוושינגטון הבירה, הראשון שלה במרוץ, לא אמור לשנות מהותית את המצב.
כיוון שהיא היחידה שנותרה במירוץ נגד איל ההון חסר המעצורים השאלה היחידה שנשאלת היא – האם טראמפ יוכרז רשמית כמועמד הרפובליקני לנשיאות כבר בתום ספירת קולות ה"סופר טיוזדיי" (הוא צריך להגיע ל-1,215 צירים) או שההכרזה הרשמית תיאלץ להידחות בעוד ימים ספורים להמשך הקמפיין.
אזהרה ממגדל השן
בעיני רבים, חקר מדע המדינה הוא תיאורטי – לא יותר מאסופת מאמרים הנוגעת למגדל השן האקדמי בלבד. אולם כל מי שחש ש"סופר טיוזדיי" הוא כבר לא כל כך "סופר" יכול למצוא הוכחה לכך במאמריו האחרונים של האיש שבישר את תחילת עידן הדמוקרטיה הליברלית, הפרופסור פרנסיס פוקויאמה. בשנת 1989 פרסם פוקויאמה מאמר תחת הכותרת "קץ ההיסטוריה" בו הכריז כי נפילת הגוש הקומוניסטי מסמן תחילתה של תקופה בה הדמוקרטיה הליברלית תשרור בכל מדינות העולם מבלי שאידיאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
אולם לאחרונה פוקויאמה מצביע על כך שצורת השלטון אותה הילל לפני כ-35 שנה הולכת ומאבדת מכוחה, בעיקר בארצות הברית. במאמר שפרסם בסוף השבוע ב"פייננשל טיימס" הצביע הוגה הדעות על המשבר אליו נקלעה הדמוקרטיה הליברלית וכתב: "הבסיס של הפוליטיקה האמריקנית נעוץ בקיומם של מוסדות ומערכת של איזונים ובלמים ביניהם. במצב של קיטוב הולך ומעמיק בין חלקי החברה, מוסדות אלו חדלו להיות אפקטיביים – וארצות הברית נקלעה למצב של שיתוק ממשלתי".
לדברי פוקויאמה המצב עדיין אינו אבוד אך בשביל לשנות זאת "יש להבין את עוצמת הבעיה". ייתכן שהעדר התחושה החגיגית לפני "הסופר טיוזדיי" התחושה שהדמוקרטיה נקלעה למשבר תתחדד עוד יותר.
המדינות שבהן תיערך ההצבעה: אלבמה, אלסקה, ארקנסו, קליפורניה, קלורדו, מיין, מסצ'וסטס, מינסוטה, קרולינה הצפונית, אוקלהומה, טנסי, טקסס, יוטה, ורמונט, ורג'יניה וטריטוריית הסמואה האמריקנית.
