אתמול (ראשון) שוחק מחזור הנעילה בפרמיירליג – ליגת הכדורגל הבכירה באנגליה, שלדעת רבים היא גם הטובה בעולם. מנצ'סטר סיטי הגיעה עם יתרון שתי נקודות, וכפסע מהישג היסטורי – אליפות רביעית ברצף, לראשונה בתולדות הכדורגל האנגלי. ארסנל, שזכתה בפעם האחרונה באליפות ב-2004, פיללה לנס; אך זה לא הגיע. ארסנל אומנם ניצחה 2-1 את אברטון באצטדיון האמירויות הביתי בלונדון; אך מנצ'סטר סיטי השלימה את העבודה בביתה שלה וגברה 3-1 על ווסטהאם יונייטד באצטדיון האתחאד. אליפות עשירית למנצ'סטר סיטי, אליפות שישית בשמונה עונות באנגליה עבור פפ גווארדיולה. גם אם עננה כבדה רובצת על המועדון כולו, בגלל הכסף מאבו-דאבי והחקירות לגבי אי-סדרים כספיים, מדובר בהישגים ספורטיביים מרשימים למדי. בצד השני של הטבלה – שפילד יונייטד, ברנלי ולוטון טאון שבו יחד לליגת-המשנה לאחר עונה אחת בלבד.
יורגן קלופ שר למחליפו ההולנדי
אך לא אלו היו סיפור המחזור. באנפילד, באצטדיונה הביתי של ליברפול, גברו האדומים 2-0 על וולבס וסיימו עונה במקום השלישי, עם טעם חמוץ של החמצה – במשך חלקים ארוכים בעונה, ליברפול הייתה חזק בתמונת האליפות וגורלה היה בידה. היא הודחה באמצע מרץ מהגביע האנגלי, עפה מול אטלנטה ברבע-גמר הליגה-האירופית – טורניר בו הייתה פייבוריטית מובהקת; ו"הסתפקה" בגביע-הליגה בו זכתה בפעם העשירית בתום גמר מותח מול צ'לסי בוומבלי. ועדיין, במחזור סיום העונה, באנפילד שרו ושמחו וגם בכו. למה? ליברפול נפרדה לאחר 8.5 שנים מהמנג'ר האגדי שלה, יורגן קלופ.
כדי להבין למה, צריך לחזור אחורה. באוקטובר 2015, ליברפול היה מועדון כואב ושבור. אובדן האליפות צרב וכאב עדיין משנה-וחצי קודם, הכוכב הגדול לואיס סוארז והקפטן המיתולוגי סטיבן ג'רארד עזבו. ליברפול הייתה בשנים של דשדוש, רחוקה אפילו מהעפלה לליגת-האלופות. ואז הגיע יורגן קלופ, לשעבר המנג'ר הנמרץ של בורוסיה דורטמונד, וקרא לאוהדים "צריך להשתנות, מספקנים למאמינים, עכשיו" והוסיף חיוך וצחוק שהפכו סימן היכר. וזה עבד, עוד באותה עונה ליברפול אומנם לא הייתה קרובה לצמרת, אבל הגיעה לגמר גביע-הליגה ולגמר הליגה-האירופית במסע בלתי-נשכח. עונה אחרי? טופ 4 בצורה הדרמטית ביותר שיש, ואז שוב טופ 4 וגם הופעה בגמר ליגת-האלופות שנגמרה במפח נפש מול ריאל מדריד. ואז באה עונת 2018-19, וליברפול פשוט התפוצצה בליגה – 97 נק', שבכול עונה אחרת הייתה אליפות קלילה, אך בעידן פפ גוואדיולה במנצ'סטר סיטי הסתפקה רק בסגנות כואבת.
עוד בנושא
אך בליגת-האלופות ליברפול חוותה את התיקון – ניצחה 2-0 את טוטנהאם בגמר במדריד, וקטפה גביע אלופות שישי. עונת 2019-20 נפתחה חזק עוד יותר עבור ליברפול, היא הייתה במשימה לתקן גם בליגה, לזכות באליפות ראשונה אחרי 30 שנה; ואז הגיעה הקורונה. ליברפול הובילה את הליגה בפער עצום, ריאלית האליפות הייתה בידה אבל לא רשמית, ולרגע היה נדמה שאולי העונה תבוטל חלילה וכל המאמץ ירד לטמיון. בסופו של דבר ליברפול כן זכתה באליפות, לצערה לא עם אוהדים ביציעים – אבל הבצורת נגמרה. לליברפול וקלופ היו עוד עונות טובות יותר, טובות פחות – עונה כפסע מקוואדרופול ועונה קשה מחוץ לטופ 4 - אבל אלו הרגעים בהם קלופ חרט עצמו בדברי הימים של המועדון.
קלופ מודיע כי הוא עוזב את ליברפול
אז אתמול, מול וולבס; ליברפול ניצחה 2-0 משערים של שחקן שנרכש בחוכמה, ושחקן שהועלה מהנוער – שני הצדדים להצלחת ליברפול בעידן קלופ. הייתה שם התרגשות, והיו דמעות. קלופ לא יכל עוד להמשיך, זה הורגש גם לקראת סוף העונה, אבל הקהל לא רצה להרפות. יחד עם קלופ עוזב גם הצוות המקצועי שעטף אותו – כולל העוזר פפ ליינדרס שמונה למנג'ר רד-בול זלצבורג. קלופ קרא לעצמו "הנורמלי", עקיצה לז'וז'ה מוריניו, אך לא היה דבר נורמלי בכך שבעוד בצד התכול של מנצ'סטר במורד הכביש חוגגים זכייה היסטורית באליפות רביעית ברצף – עיני הציבור נשואות למסיבת הפרידה מקלופ באנפילד. הקהל שר "You’ll Never Walk Alone" בפעם האחרונה עם קלופ וצוותו; קלופ רץ לקופ – יציע אוהדיה השרופים של ליברפול – ושילהב אותם בפעם האחרונה בצורה הכה מזוהה עימו באגרופים לאוויר. והיה גם נאום, בו קלופ דיבר על כמה המועדון והעיר נכנסו לליבו, על איך מעתה הוא הופך להיות אוהד מהשורה, כמו כולם. והיה גם רגע שדי מתמצת את קלופ – בחודשים האחרונים ביקש מאוהדי ליברפול להימנע משירת שיר-העידוד שלו, כדי לא להסית תשומת-לב מהשחקנים ומהמשחק. הפעם, הוא קרא לקהל לעמוד לצד המנג'ר החדש, והוביל אותם בשירת השיר – אבל עם שם המחליף, ארנה סלוט ההולנדי מפיינורד.
זה היה סיום הולם לריקוד האחרון של קלופ, קמלוט שהייתה באמת.
