מבקרי מוזיאוני הוותיקן בשנים האחרונות ודאי יכלו להנות ממיטב יצירות-האומנות שנתווספו לאוסף האפיפיור במרוצת השנים. אולם, אחת היצירות הראשונות והחשובות באוסף נעדרה – פסל אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה. עתה בתום עבודות שחזור שנמשכו חמש-שנים – שנתיים מהן תחת הגבלות קורונה מעקב, שוב הפסל בתצוגה – וההתרגשות גדולה. השחזור נדרש לאחר שנתגלו סדקים ועייפות החומר בפסל, הנמצא ברשות הוותיקן מאז 1511.
אפולו הוא אחד מתריסר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית, והוכר במרחב ההלני-לטיני כאֶל הַקַשָּׁתוּת, מוזיקה וריקוד, אמת ונבואה, רפואה ומחלות, השמש והאור; שירה ועוד. המיתולוגיה היוונית מתארת את אפולו כבנם של מלך-האלים זֶאוּס ומאהבתו אלת-היַלְדוּת לֶטוֹ; ואחיה התאום של אלת הציד, חיות-הבר והבתולות אָרְטְמִיס. אפולו הוא מקרה מעניין של אל יווני ששמו נשמר בפולחן היווני, ולא נוצר או זוהה לו אל רומי מקביל מובהק.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
הפסל המוכר לנו כיום כ"אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה" הוא כנראה העתק רומי מהמאה השנייה לספירה, טווח השנים 120-140 לערך; של פֶּסֶל יווני קדום מסביבות 330-320 לפני-הספירה. איננו יודעים מי פיסל ההעתק הרומי עשוי השיש הלבן, אולם הסברה היא כי הַפֶּסֶל המקורי – עשוי ארד – פוסל בידי הַפַּסָּל האתונאי ליאוכארס. לדאבוננו, כפי המקרה בפעמים רבות – הפֶּסֶל היווני-הקדום איננו; ייתכן מסיבה מאוד פשוטה, היות הארד חומר נדרש ושמיש למלחמה ולצרכים אחרים. מעניין לציין כי המקור היווני מתוארך לימי מסעות הכיבוש של אלכסנדר מוקדון; בעוד ההעתק הרומי מתוארך לתור-הזהב ושיא האימפריה הרומית.
הפסל נתגלה ברומא ב-1489, בזמן תקופת הרנסנס, כשהוא חסר החלק התחתון של יד-ימין, והיד השמאלית. ג'ובאני אנג'לו מונטורסולי, פסל מפירנצה ותלמידו של מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ, עמל על שחזור החלקים החסרים. גובה הפסל 2.24 מטרים. אפולו, כיאה לאל-הקשתות, נראה רגע לאחר שירה חץ לעבר יעד כלשהו. קיימת מחלוקת בשאלה מה היה אותו היעד – נחש, ענק או בני-אצולה. אולם האל אפולו נראה בברור כששריריו עוד קמוצים מהמאמץ. הפסל נרכש בידי החשמן ג'וּלְיָאנוֹ דֶלָה רוֹבֶרֶה, בהמשך האפיפיור יוליוס השני, שהעביר את הפסל לרשות הוותיקן ב-1511 מאוספו הפרטי. פסל אפולו קיבל את שמו "בלורדה" בשל מיקומו בחצר מעון-הקיץ המחובר לארמון הוותיקן.
יוליוס השני נודע בחיבתו לאומנות, והוא זה שהניח את אבן-הפינה לבזיליקת פטרוס-הקדוש המוכרת לנו כיום, שהחליפה בזיליקה ישנה יותר; וייסד את מוזיאוני הוותיקן. יוליוס השני גם הרחיב את מוטת השליטה וההשפעה של מדינת-האפיפיור בימיו חייו. הוא פחות נודע כדמות רוחניות בולטת.
לאורך השנים, פסל אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה עורר את עניינם של רבים. ב-1755, היסטוריון תולדות-האומנות, יוהאן יואכים וינקלמן הגרמני, הכריז עליו כדוגמה המיטבית לשלמות אידיאל האסתטיקה היוונית, וסמל לנאורות. המשוררים גטה ושילר הגרמניים, וביירון הבריטי; הצטרפו לקביעה. הפסל גם נתחבב על שליט צרפת, נפוליאון בונפרטה; שחמד את אפולו לעצמו, ובזז את הפסל כחלק ממסע-הכיבוש באיטליה שהחל ב-1796. פסל אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה היה חלק מאוסף הלובר מ-1798 ולאורך ימי הקיסרות הצרפתית הראשונה, ועד נפילתה ב-1815. אז הושב לוותיקן.
במאה ה-19 העניין בפסל הלך ודעך
מנהלת מוזיאוני הוותיקן כיום, ברברה ג'טה; סיפרה לתאגיד השידור האיטלקי (RAI) ולסוכנות הידיעות רויטרס: "מאז שנתגלה, אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה זוהה כביטוי האולטימטיבי של יופי עתיק. דוגמה לרוגע והיופי הקלאסי."
לאורך המאה ה-19 וה-20 הלך ודעך העניין בפסל, וסר חינו בעיני רבים. אולם ב-1972 כן הופיע בסמליל משימת אפולו-17 של סוכנות החלל האמריקאית – הנחיתה המאוישת האחרונה על הירח. עדות, בכל זאת, להשפעה התרבותית הנרחבת של הפסל; שעד היום מהווה הייצוג המוביל של האל העתיק.
בכל הנוגע לעבודות השחזור, הרי שהעלות הכוללת נאמדת בכ-250 אלף אירו; שנתחלקה בין נותני-חסות לפטרוני-האומנות במוזיאוני-הוותיקן. היה צורך לייצב-מחדש את עמידת הפסל, תוך שימוש במטה סיב-פחמן שהוחדר לבסיס. עוד נעזרו בשברי טיח, המתוארכים למאות ה-4 וה-5 שנמצאו בהריסות הארמון הקיסרי בבאיאי צפונית לנאפולי, לבנות-מחדש כף-יד; במקום אחת מאלה שיצר מונטורסולי. בנוסף, השתמשו בלייזר לניקוי הפסל כולו.
ראש מעבדת שחזור חומרי-אבן במוזיאוני הוותיקן, גיא דברו; סיפר לרויטרס: "החלטנו להתקין תמיכה דינאמית מחוץ לפסל, ולא בתוכו, כפי שנעשה קודם. היא מפשר לנו לבדוק את המצב המבני של היצירה לאורך זמן. אם ישנם שינויים, נוכל לבצע התאמות." לדבריו, המבנה היה במצב "דרמטי בצורה מדהימה" כשהפסל הוצא מתצוגה והחלה עבודת השחזור ב-2019 – לאחר שסגל-המוזיאון זיהה סדקים קטנים ברגלי הפסל.
מוזיאוני הוותיקן הם מקור ההכנסה המהימן ביותר של הכס-הקדוש. הם מכילים מקצת מיצירות-המופת הגדולות ביותר בעולם מתקופת הרנסנס, וכן פריטים רומאיים ומצריים עתיקים. שבע מיליון איש מבקרים מדי-שנה במוזיאונים של המדינה הקטנה בעולם; ומכניסים לה כ-100 מיליון דולר. אם לשפוט לפי הציבור שנכח ביום החשיפה-המחודשת של אַפּוֹלוֹ בְּלְוֶדְּרָה, דומה כי עבודות השחזור מתקבלות בשביעות-רצון רבה.
אם-כן "כל הדרכים מובילות לרומא", הולכת האמירה הידועה. בביקור הבא שווה אולי לעצור בוותיקן, ולהתרשם מהפסל שהצית דמיונם של רבים.
