בעוד 11 יום ימלאו שלוש שנים לפלישה הרוסית לאוקראינה. אנשי התעמולה של הקרמלין הבטיחו טרם פרוץ הקרבות ניצחון צבאי מהיר וכיבושה של קייב תוך שלושה ימים בלבד. אבל "הצבא השני בגודלו בעולם", כפי שכונה צבא רוסיה טרם הפלישה, התברר כשבר כלי שמשאביו נבזזו על ידי גנרלים, אוליגרכים וקבלנים ורוסיה משלמת כעת מחיר כבד על ההחלטה לפתוח במלחמה.
הנתונים המקרו כלכליים אמנם טובים, בעיקר בזכות מכירת נפט תוך שימוש בצי הצללים שהקימה רוסיה לצורך שינוע הזהב השחור תוך עקיפת הסנקציות. עם זאת, באזורים רבים בפדרציה הרוסית רמת החיים ירדה לזו של עולם שלישי. במקביל, נרשמה תופעה של בריחת מוחות ומומחים מזהירים מבור דמוגרפי עמוק אליו מתדרדרת רוסיה בשל ירידה חדה בילודה.
מוסקווה אמנם כבשה כ-20 אחוזים משטחה של אוקראינה, אך החברה הרוסית כולה ספגה נזקים אדירים בשנים האחרונות. זו הסיבה לכך שוולדימיר פוטין הכריז בשנה האחרונה אינספור פעמים כי הוא מוכן להסדר שישים קץ למלחמה.
ממשלו של ג'ו ביידן לא העניק לפוטין את הסולם אותו חיפש, והמשיך לחמש את אוקראינה ובכך החליש עוד יותר את הפדרציה הרוסית. כעת, נראה שהמדיניות של ארצות הברית מתהפכת וטראמפ, שהבטיח "לסיים מלחמות ולא להתחיל אותן", מוכן להעניק לנשיא הכושל של רוסיה פתח לסיום ההרפתקאה האומללה אליה גרר את ארצו לפני שלוש שנים.
כתוצאה מההחלטה של טראמפ אוקראינה עומדת כעת מול שוקת שבורה. בעשור של עימות נגד רוסיה איבדה אוקראינה את חצי האי קרים ושטחים רבים בארבעה מחוזות נוספים. כשליש מאזרחי המדינה הפכו לפליטים, וערים ויישובים רבים הושמדו לחלוטין.
עם סיום המלחמה הזעם של אוכלוסיית אוקראינה והזעם של הציבור האוקראיני יופנה לא רק לעבר רוסיה, אלא לעבר הנשיא זלנסקי עצמו. זה עשוי לסמן את סוף הקריירה הפוליטית של השחקן שהתאהב כך נראה בתפקיד של מנהיג מלחמה.
