נשיא ארצות, דונלד טראמפ הכריז לאחרונה על תוכנית ליישב מחדש את תושבי רצועת עזה ולבנות אותה מחדש. התומכים מיהרו לחגוג ולומר כי טראמפ חשב "מחוץ לקופסה". אחרים ביקרו אותה בחריפות ואמרו כי מדובר בטיהור אתני. טראמפ, יש להזכיר, ידוע בהצהרות שונות ומשונות שחלקן הגדול לא מתממשות.
לא כל שכן תוכנית שתשנה את פניו של חבל ארץ שלם מן הקצה אל הקצה. לכן, לכאן או לכאן, עוד מוקדם באמת לדבר על ההצהרה כמשהו ממשי שיצא לפועל. לפי הפרסומים בארצות הברית, רבים בממשל האמריקאי הופתעו מהכרזת הנשיא: אומנם טראמפ הציף את הרעיון בשבועות האחרונים, אך לא התבצעה כל עבודת מטה סדורה בעניין.
אולם, יש לומר, טראמפ ממש לא המציא מחדש את הגלגל. קבוצות שלמות נעקרו ועברו ממקום למקום משחר האנושות, והסיבות שונות ומגוונות. בין אם מלחמה, מחלה, בצורת או שרב. בני-האדם נודדים, לעיתים מרצון ולעיתים מחוסר ברירה; ולא תמיד הם שבים בחזרה.
מדינת ישראל, מדינת העם היהודי שגלה מארצו ושב, אינה זרה לאירוע. רבים בארץ הם דור ראשון, שני, שלישי ורביעי לעקורי השואה; ולמגורשי ארצות האסלאם. רבים מאזרחי ישראל בנקל יכלו היו להיוולד ולגדול במקום אחר בכלל, אילולא התפתחו הדברים הייתה אחרת.
המקרה של טורקיה ויוון
מקרה אחד של עקירה או חילופי אוכלוסין אחרי מלחמה, נתרחש לא רחוק, בין יוון לבין טורקיה ב-1923. מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, יוון וטורקיה נלחמו ביניהם במלחמה שנמשכה כ-3 שנים, בשנים 1919-1922.
יוון שאפה לספח לשטחה אדמות באסיה הקטנה, שנשלטו בידי האימפריה העות'מאנית אולם אכלסו אוכלוסייה יוונית אתנית משמעותית. אותם מקומות בדיוק שהוזכרו באפוסים יווניים עתיקים כמו האודיסאה והאיליאדה, ונפלו לימים לידי השבטים התורכמנים, בהם העות'מאניים, מידי האימפריה הביזנטית דוברת היוונית.
יוון בתחילה כן הצליחה לקרוע את השטחים הללו מידי גופת האימפריה העות'מאנית שהתפרקה; אולם כוחות הרפובליקה הטורקית החדשה בהובלת מוסטפא כמאל – לימים אטאטורק – גברו לבסוף. המלחמה נסתיימה בניצחון טורקי, והסכם לוזאן שנחתם ב-1923 קבע חילופי אוכלוסין. לפחות 1.6 מיליון איש הוחלפו - כ-1.2 מיליון יווניים-אורתודוכסים מאסיה הקטנה וכ-400 אלף מוסלמים מיוון.
היו חריגים כמו הקהילה היוונית-אורתודוכסית באיסטנבול, אולם הללו זכו להתנכלות מצד השלטונות הטורקיים; ומספרם הדלדל משמעותית. האוכלוסיות שהוחלפו, חשבו בתחילה שהן תחזורנה במהרה, שמדובר בעקירה זמנית. מקצתן הטלטלו עם מפתחות הבתים קשורים לצוואריהם.
האירוע חזר על עצמו בקפריסין ב-1974. קפריסין הייתה מושבה בריטית, וככזו לא הייתה מעורבת רשמית במלחמת יוון-טורקיה של 1919-1923; ולאחריה הייתה למעשה המקום היחיד בו קהילות יווניות נוצרית-אורתודכסיות חיו לצד קהילות טורקיות מוסלמיות.
ב-1960 קיבלה קפריסין, בעלת הרוב היווני, עצמאות מבריטניה; בחוקה שאמורה הייתה לעגן על זכויות המיעוט הטורקי ואף להבטיח לו את משרת סגן-הנשיא. אולם שנים של מתיחות עדתית, וקריאות לאיחוד קפריסין עם יוון – "אנוסיס" – עוררו את טורקיה לפלוש צבאית לקפריסין ב-1974 "כדי להגן על המיעוט הטורקי הנרדף". מאז ועד היום האי-השכן מחולק בין המדינה המוכרת לנו החברה בא"א, לבין גרורה טורקית שלא זוכה להכרה בינ"ל. אוכלוסיות שלמות נסו בין שני צדי המתרס, ולא שבו לבתיהם משכבר הימים עד היום.
מדינה המגרשת את אזרחיה
אולם לעיתים אוכלוסיות נעקרות ו/או מתחלפות שלא כתוצאה ממלחמה. המקרה אולי המפורסם ביותר בעת המודרנית, הוא זה של הודו-פקיסטן ב-1947. תנועת השחרור הלאומי ההודית הצליחה לשחרר מעל תת היבשת את עול הכיבוש הקולוניאלי הבריטי, תוצאה של מאבק ארוך ולא אלים וכן תולדה של הסדר העולמי החדש לאחר מלחמת העולם השנייה.
אולם, בקיעים הופיעו לקראת היום-המיוחל; כאשר האגפים המוסלמיים בתנועה דרשו מדינה עצמאית למוסלמים בתת-היבשת; מחשש שהללו יבלעו ויהפכו אוכלוסיית מיעוט בהודו העצמאית. הבריטים, מומחי ההפרד-ומשול עטו על ההזדמנות, ונעתרו. הראג' הבריטי חולק לשתי מדינות – הודו ופקיסטן. עד 20 מיליון איש נעקרו לפי חלוקה דתית בתת-היבשת ההודית. 12 מיליון במחוז פונג'אב בלבד. חיכוכים ועימותים מקומיים אולי היו, אך לא מלחמה כוללת. מדובר באותם האנשים – אוכלים את אותו האוכל, דוברים את אותה השפה ומאזינים לאותה המוזיקה; רק אלוהיהם אחרים.
20 מיליון איש נעקרו. הודו ופקיסטן
ולעיתים מדינה מגרשת את אזרחיה-עצמה, בתוך גבולותיה. כך קרה בברה"מ, במיוחד בעידן ההגליות והטיהורים של הרודן יוזף סטאלין. רק לפני כעשור זכתה אוקראינה בתחרות הזמר של האירוויזיון עם השיר "1944", המדבר על גירוש הטאטרים מחצי-האי קרים לתוך מעמקי רוסיה. אמנם הייתה בשליחת-השיר בזמנו עקיצה והתייחסות נרמזת, אך ברורה, לסיפוח חצי-האי קרים; אולם השיר אמנם שפך אור וצוהר לתקופה אפלה בהיסטוריה הסובייטית. תקופה של גירושים והרעבות המוניים. כ-18 מיליון איש עברו בגולאגים – מחנות העבודה והריכוז שנבנו בעיקר בסיביר ובמזרח-הרחוק הרוסי – במרוצת השנים.
אך דבר נוסף שיש לזכור לגבי עקירות בברה"מ, התרחש דווקא לאחר שקרסה. עם התפרקות ברה"מ, אוכלוסיות שלמות מצאו עצמן פתאום מיעוט לאומי במדינות-לאום. היה זרם הגירה לרוסיה, המדינה הגדולה והחזקה ביותר משרידי ברה"מ; וכידוע היה זרם החוצה מחבר-המדינות בכלל. ולצד זה מיעוטים אתניים רבים נותרו במקומם וכאמור נותקו באמצעות גבולות בינ"ל ממדינות הלאום שלהם. הדבר יצר ויוצר לא-פעם בעיות.
כך רוסיה, בשם הדאגה למיעוט דובר הרוסית ה"נרדף" באוקראינה, פעלה לסיפוח חצי-האי קרים, ניהלה מלחמת-פרוקסי בדונבאס; ולבסוף בפברואר 2022 יצאה ל"מבצע צבאי מיוחד" – ולמעשה פלישה צבאית מלאה. חיכוכים על רקע מיעוטים דוברי רוסית, ומה מוסקבה עלולה לעשות או לא לעשות לגביהם; מוסיפים להתקיים בחבל טרנסניסטריה שבמולדובה ובמדינות הבלטיות.
הניצחון של אזרבייג'ן על ארמניה
בהמשך לענייני ברית המועצות לשעבר, ישנו מקרה נַגוֹרְנוֹ-קַרָבָּאך, אזור ארמני-אתני בתוך אזרבייג'ן; תולדה של "הפרד ומשול" סטאליניסטית שהתפרץ עם התפרקות ברה"מ ושרטוט גבולות בינ"ל תחת הגבולות הפנימיים. סכסוך נגורנו-קרבאך החל להתעורר בשלהי ימי ברה"מ, בתקופת הרפורמות הגדולות של מיכאיל גורבצ'וב. ראשית הייתה תקופת לוחמת-הגורילה בשנים 1988-1991; אזי המלחמה הראשונה – בה ניצחה ארמניה - ב-1992-1994; סכסוך בעצימות נמוכה בשנים 1994-2020; מלחמה שנייה – בה ניצחה אזרבייג'ן - ב-2020; שוב סכסוך בעצימות נמוכה בשנים 2020-2023; ואזי מתקפה אזרית ב-2023.
ספק אם יצליח ליישם את הרעיון. טראמפ (איי פי)
הימים היו ספטמבר 2023, "היום שלפני" עבורנו בישראל. אזרבייג'ן ניצלה את התבוססות רוסיה בבוץ האוקראיני, אגב; ומחומשת בנשק ישראלי, יצאה למתקפה מהירה שבסופו השתלטה סופית על כל נגורנו-קרבאך ופירקה של אוטונומיה דה-פקטו שהתקיימה בו. 99% מהארמנים-האתניים נטשו תוך כשבוע, כ-100 אלף איש; ולא שבו עד היום. ספק אם ישובו אי-פעם.
אך יש להדגיש – עקירה וגירוש יוצרים טראומות חדשות, מנציחים שסעים קיימים ולא מאחים קרעים. הודו-פקיסטן? גבול חם כשלשני הצדדים נשק גרעיני. יוון-טורקיה? טראומה שעדיין מעיבה על יחסי המדינות; ונכון הדבר גם על השלוחה הקפריסאית.
בברה"מ-לשעבר עדיין מתמודדים עם מורשת הגירושים הגדולים. ויש גם לציין כי החוק הבינ"ל מתייחס לעקירת אוכלוסייה אזרחית כפשע-מלחמה. אם-כן, גירוש ועקירה אינם פותרים בעיה, אלא יוצרים בעיות חדשות. וטראמפ, כפי שכבר צויין, איננו מצטיין במיוחד בביצוע. אם המצב היה הפוך כבר הייתה קמה החומה בגבול שבין ארצות הברית למקסיקו.
עוד בנושא
