הציוץ של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, עורר סערה דיפלומטית בין ישראל לצרפת. בתגובה להצהרתו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שתמך בפתרון שתי המדינות ללא חמאס, קרא נתניהו לעצמאות של טריטוריות צרפתיות כמו קלדוניה החדשה, פולינזיה הצרפתית, קורסיקה, חבל הבאסקים וגיאנה הצרפתית, תוך שהאשים את צרפת ב"ניאו-אימפריאליזם" במערב אפריקה. האם ההשוואה בין המצב בטריטוריות הצרפתיות למצבם של הפלסטינים מעבר לקו הירוק באמת מחזיקה מים?
זכויות אזרחיות מלאות בטריטוריות הצרפתיות
תושבי הטריטוריות הצרפתיות – בין אם בקלדוניה החדשה, פולינזיה הצרפתית, קורסיקה, חבל הבאסקים או גיאנה הצרפתית – הם אזרחי צרפת לכל דבר ועניין. יש להם זכות בחירה מלאה, הן בבחירות מקומיות והן בבחירות לפרלמנט הצרפתי, והם יכולים להיבחר לתפקידים ציבוריים. לא חל עליהם משטר צבאי והם אינם כפופים למגבלות אזרחיות, ואף קיימת להם האפשרות להכריז על עצמאות באמצעות משאל עם, בהתאם לחוק הצרפתי.
יאיר נתניהו לנשיא צרפת מקרון: "לך ת****ן"
בקלדוניה החדשה, למשל, התקיימו שלושה משאלי עם כחלק מהסכם נומאה (1998): ב-2018, 56.4% הצביעו נגד עצמאות; ב-2020, 53.26% התנגדו לעצמאות; וב-2021, 96.5% הצביעו נגד, אם כי המשאל האחרון עורר מחלוקת בשל החרמת הילידים הקנאקים. המצב שם מורכב, וב-2024 אף פרצו מהומות על רקע שינויים בחוקי ההצבעה, אך האפשרות הדמוקרטית קיימת. בפולינזיה הצרפתית, שבה קיים שלטון עצמי, מפלגת "טביני הויראטירה" הפרו-עצמאותית זכתה ב-2023 ב-44.3% מהקולות, אך מפלגות אנטי-עצמאות קיבלו כ-56%, מה שמראה שרוב התושבים מעדיפים להישאר תחת צרפת, בעיקר מסיבות כלכליות.
גם בקורסיקה, שבה הזהות הלאומית חזקה, התמיכה בעצמאות מלאה מוגבלת. סקרים היסטוריים העריכו תמיכה של 10%-20% בלבד בעצמאות, בעוד שב-2017 זכתה קואליציה לאומנית ב-56.5% בבחירות המקומיות – אך הדגש שם היה על אוטונומיה, לא על הפרדה מלאה. בחבל הבאסקים הצרפתי, השאיפה לעצמאות מינורית, והמאמץ מתמקד באוטונומיה תרבותית ומינהלית, כמו הכרה בשפה הבאסקית. בגיאנה הצרפתית אין תנועת עצמאות משמעותית, אם כי ב-2017 היו מחאות על תנאים כלכליים, עם דרישות לאוטונומיה מוגברת.
הפלסטינים: מציאות שונה בתכלית
ההשוואה למצב הפלסטינים מעבר לקו הירוק אינה עומדת במבחן המציאות. בעוד תושבי הטריטוריות הצרפתיות נהנים מאזרחות מלאה וזכויות דמוקרטיות, הפלסטינים חיים תחת משטר צבאי ישראלי. אין להם זכות בחירה לכנסת ושליטה על חייהם הפוליטיים, והם נתונים למגבלות בתחומי התנועה, הכלכלה והפוליטיקה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא צרפת עמנואל מקרון
בניגוד למצב בטריטוריות הצרפתיות, לא קיימת עבורם אפשרות חוקית להכריז על עצמאות באופן חד-צדדי. בטריטוריות הצרפתיות אין שליטה שיטתית הדומה לזו שחווים הפלסטינים. אחת התכונות המובהקות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא אכזריות הטרור המתמשך נגד אזרחים ישראלים, דבר שלא קיים ביחסים של צרפת עם הטריטוריות שלה והמלחמות הפעילות ששיאן כמובן בשנתיים האחרונות.
בעוד שבקלדוניה התקיימו משאלי עם דמוקרטיים, הפלסטינים לא זכו למשאל עם על עצמאותם מאז הסכמי אוסלו, והשליטה הישראלית בשטחים מתרחבת.
לקחים מההיסטוריה: עצמאות מצרפת
ההיסטוריה מלמדת שכל טריטוריה שבחרה להיפרד מצרפת עשתה זאת: האיטי ב-1804, וייטנאם ב-1945, קמבודיה ב-1953, לאוס ב-1953, גינאה ב-1958, קמרון ב-1960, סנגל ב-1960, מאלי ב-1960, מדגסקר ב-1960, בנין ב-1960, ניז'ר ב-1960, בורקינה פאסו ב-1960, חוף השנהב ב-1960, צ'אד ב-1960, קונגו-ברזוויל ב-1960, גבון ב-1960, הרפובליקה המרכז-אפריקאית ב-1960, טוגו ב-1960, אלג'יריה ב-1962, קומורו ב-1975, וג'יבוטי ב-1977. אך מאז 1977, שום טריטוריה לא בחרה בעצמאות – בעיקר בשל התלות הכלכלית בצרפת. מדינות אלה, שרובן נותרו עניות יותר מצרפת, ממחישות את הסיבות לכך שטריטוריות כמו פולינזיה הצרפתית או גיאנה הצרפתית מהססות לעשות צעד דומה.
הרכיב הדתי לאומי
העימות בין הישראלים לפלסטינים אינו רק ויכוח על טריטוריה וזכות להגדרה עצמית, אלא גם מאבק על מורשת דתית בת אלפי שנים. היהודים רואים עצמם כיורשי הארץ על פי ציווי אלוהי, ואילו הפלסטינים רואים בשליטה הישראלית פגיעה בשאיפות ההשפעה של האסלאם במזרח התיכון. לעיתים קרובות, רגשות דתיים אלה מתורגמים למעשי טרור אכזריים המכוונים נגד אזרחים כפי שחווינו ב-7 באוקטובר. על אף שישראל לא סיפחה רשמית את השטחים שכבשה בשנת 1967, היא מתייחסת אליהם דה פקטו כחלק מהמדינה ולא כאל קולוניה. לכך מצטרפת סוגיה מורכבת במיוחד: המגע היומיומי רווי האלימות בין האוכלוסיות. שום דבר מזה לא דומה לעימותים המינוריים שיש לצרפת עם הקולוניות שלה.
לסיכום: השוואה לא תקפה
הניתוח העובדתי מראה כי אין דמיון בין מעמדם של תושבי הטריטוריות הצרפתיות למצבם של הפלסטינים בשטחים. בעוד שבטריטוריות הצרפתיות קיימות זכויות אזרחיות מלאות ואפשרות דמוקרטית להכריז על עצמאות, הפלסטינים חיים תחת שליטה צבאית ללא זכויות השוות לאלה של אזרחי ישראל ונוסף על כך, הישראלים נתונים למציאות קשה של איום טרור מתמשך. הציוץ של נתניהו הבן, על אף עוצמתו הרטורית, ככל שישנה כזאת, אינו מבוסס על עובדות.
