הם היו חלק מהתרבות המקומית מאות בשנים, אבל פרחו במאה ה-19. טולוז לוטרק תיעד בציוריו את המתחולל בין כתליהם, אין ספור יצירות קולנועיות וספרותיות איזכרו אותם, וכעת, בימין הקיצוני מציעים לפתוח אותם מחדש, ובאופן חוקי: הבורדל - בתי הבושת הצרפתיים.
ז'אן-פיליפ טנגוי, חבר הפרלמנט הצרפתי מטעם מפלגתה של מרין לה פן, "האיחוד הלאומי", עובד על הצעת חוק לפתיחה מחדש של המוסד השנוי במחלוקת: "גרסה ראשונה (של החוק) מוכנה, אך יש לשפר אותה. יש לי את תמיכתה של מרין ביוזמה זו", הסביר טנגוי ללה מונד.
טנגוי ציין כי בתי הבושת "יוחזקו על ידי העוסקות בזנות עצמן, כקואופרטיב, ויישאו שם שאינו 'בית בושת', שלא הותיר זיכרונות טובים". מאז התפרסמה הצעתו בלה מונד, עוסקות תוכניות האקטואליה הצרפתיות בעיקר בשאלת החייאת בתי הבושת.
מדוע מצא לנכון לטפל בנושא? טנגוי טוען שעבד בעבר עם עמותה המסייעת לנשים העוסקות בזנות. "ראיתי את חוסר היציבות, את הסבל, את הזוועה היומיומית שחוו הנשים הללו", אמר.
באפריל 1946, עבר בצרפת חוק "מארט רישאר" שהוביל לסגירתם של 1,400 בתי בושת. פרויקט חיסול בתי הבושת בוצע על ידי חברת מועצת העיר פריז, שהעניקה לו את שמו. ואולם בשנת 1973, הודתה רישאר עצמה כי "לא ניתן למנוע זנות" ודגלה במדיניות "הרע במיעוטו", והיא להבטיח את ביטחונן של העוסקות במקצוע.
בשנת 2016 עבר החוק האוסר על רכישת יחסי מין בניסיון להכחיד את התופעה, שהטיל קנס של 1,500 אירו על הלקוח. התופעה לא נעלמה: בשנת 2024 נרשמו 1,579 קורבנות של סרסרות או פנייה פלילית לזנות, מתוכם 659 קטינים, על פי המרכז הלאומי לאלימות נגד נשים.
באותה השנה חשף גבריאל אטאל, אז ראש הממשלה, אסטרטגיה לאומית למאבק בזנות. שרת השוויון החברתי אורורה ברז'ה ציינה כי "קל מדי כיום להפוך לסרסור".
על הרקע הזה מגיעה הצעתו של חבר הפרלמנט ז'אן-פיליפ טנגוי להעניק לנשים העוסקות בזנות את היכולת לנהל את חייהן המקצועיים בתוך בתים מוגנים שיהיו בבעלותן המשותפת.
בצרפת, על פי ההערכות הרשמיות האחרונות שהועברו על ידי המרכז הלאומי לאלימות נגד נשים, בין 35,000 ל-40,000 בני ובנות אדם עוסקים בזנות, כאשר רובן הגדול נשים.
