המון סיפורי גבורה מגיעים מהפיגוע הקשה בבונדי. זהו סיפורו של גפן ביטון, אזרח ישראלי בן 30, פצוע אנוש שעדיין מונשם ומורדם בבית חולים בסידני.
ביטון הגיע לאירוע הדלקת הנרות בחוף בונדי עם החבר הכי טוב שלו, אחרי יום טיול ארוך ב"בלו מאונטיינס". חברו סיפר שלמרות היום הארוך, ביטון התעקש שיישארו עד רגע הדלקת הנר הראשון של חנוכה, על מנת למצות את החג.
כאשר הירי התחיל, ביטון וחברו, שהיו בשולחנות הקרובים ביותר לאזור ממנו ירו המחבלים, קפצו ממקומם והחלו לרוץ. חברו סיפר שכשהסתכל לאחור שנייה לאחר מכן, ביטון נעלם מטווח ראייתו. מספר דקות לאחר מכן חבר אחר קיבל טלפון מאחותו של ביטון שחיה בישראל וסיפרה: "גפן התקשר אליי ואמר- ירו בי" ולאחר מכן הקו נותק.
מאותו רגע התחיל מבצע חיפוש בין החברים שנסעו בין בתי חולים כדי להבין מה קרה עם גפן? מה מצבו? והאם הוא פונה ולאן? כשביטון נמצא על ידי החברים באחד מבתי החולים, הוא כבר בחדר ניתוח עם פגיעות ירי קשות כאשר מצבו הרפואי מוגדר אנוש.
במהלך היומיים שלאחר מכן, אביו של ביטון שהגיע מישראל והחברים הקרובים, ניסו להבין בדיוק מה קרה לו באותם הרגעים. אם רץ וברח מהירי, למה מיקום הפגיעות בחזית הגוף ולא מאחור? ואם רץ לאחור, מדוע מיקום הטלפון והמפתחות נמצאו באזור בו היו המחבלים?
ביום רביעי בלילה, בעוד החברים ישבו עם אביו של ביטון בחדר טיפול נמרץ, אחד החברים קיבל סרטון מחבר נוסף שטען כי הוא חושב שרואים את גפן בסרטון חותר למגע. כשהם פתחו את הסרטון, השאלות שהעלו נענו. לאחר שביטון כבר הצליח לצאת מקו האש של היורה, הוא החליט לחזור בריצה בין המכוניות כמחסה, על מנת לנטרל את המחבלים. כאשר הגיע למחבל הקרוב, הוא נורה שלוש פעמים באמצעות רובה צייד עם תחמושת צייד, על ידי המחבל השני שירה מהגשר.
ביטון, אזרח ישראלי, שכבר הצליח לצאת מקו האש והיה במקום בטוח, חזר כדי לחתור למגע ולהציל חיים למרות שהוא אינו חמוש, על פי הערכים עליהם גדל. מצבו אנוש, כשהוא מורדם ומונשם, אחרי סדרת ניתוחים קשים, כאשר קיימות פגיעות מורכבות מאוד בקרביים, באגן ובירך.
חבריו של גפן פתחו עבורו אתר גיוס המונים שנועד לסייע לו באשפוז ובשיקום.
