בעוד המעצמות מנהלות מלחמות סחר ומתגוששות על אחוזי מכס, הטבע קבע השנה עובדות בשטח שלא ניתן לבטל בצו נשיאותי. שנת 2025 תיזכר כשנה שבה "משבר האקלים" הפך מנבואה זועמת למציאות יומיומית צורבת.
עם נסיגה אמריקנית מהסכמי פריז, שיאי חום שוברי שיאים ואסונות טבע שפגעו דווקא במעוזי העושר - האנושות ניצבת מול שוקת שבורה. האם הטכנולוגיה והמגזר הפרטי יצליחו להציל אותנו מעצמנו?
את המצב ניתן לדמות למכונית השועטת במהירות לעבר קיר בטון, כשבמקום ללחוץ על הבלמים, הנהג מחליט לכבות את הפנסים ולהאיץ. אולי מתוך אמונה עיוורת שהקיר יתפוגג מעצמו, אולי כי ההתנגשות נראית לו רווחית יותר בטווח הקצר מאשר העצירה. המשל הזה, שבו השתמשנו לא פעם השנה בדיווחים שלנו, הוא התיאור המדויק ביותר של שנת 2025 בזירה הסביבתית.
שנת 2025 - מהחמות בהיסטוריה: המספרים שמאחורי הקטסטרופה
המספרים שפורסמו לקראת סוף השנה אינם משאירים מקום לספק: שנת 2025 מסתמנת כשנה השנייה או השלישית החמה ביותר בהיסטוריה המתועדת. הטמפרטורה הגלובלית ניצבת כעת על כ-1.48 מעלות מעל העידן הטרום-תעשייתי, מרחק נגיעה מרף ה-1.5 מעלות, אותו קו אדום שהמדע הציב כגבול שממנו אין חזרה.
עבור רבים, "מעלה אחת" נשמעת כמו עניין זניח, אך עבור כדור הארץ מדובר בחום גוף קטלני. הנתונים המדעיים של 2025 מספרים את הסיפור כולו - הקרחונים בעולם איבדו השנה כ-450 מיליארד טון של קרח.
כפי שהבהירה השנה חוקרת האקלים נינה קירשנר בשיחה עם כאן חדשות: "הקרחונים הם הלב הפועם של המערכת. כשהם נמסים בקטבים, המאזן מופר אצל כל אחד מאיתנו בבית".
פני הים מטפסים כעת בקצב של 4 מילימטרים בשנה, אך באזורים כמו הפיליפינים ואינדונזיה הקצב מהיר פי ארבעה. ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה שבר השנה שיא חדש ונושק ל-427 PPM (חלקים למיליון), רמה שלא נראתה על פני כדור הארץ מזה מיליוני שנים.
היום שבו האורות הודלקו בוושינגטון
הזעזוע העמוק ביותר לשנה הזו לא הגיע מהטבע, אלא מהדיפלומטיה. כבר בינואר 2025, ביום הראשון לכהונתו, מימש הנשיא דונלד טראמפ את הבטחתו והוציא את ארצות הברית, שוב, מהסכמי פריז. הפעם, זה לא נעצר רק בניירת ובנאומים. ממשל טראמפ הטיל חרם מוחלט על ועידת האקלים COP30 שנערכה בבלם שבברזיל, והותיר כיסא ריק במקום שבו הייתה אמורה להיות המעצמה המובילה.
דן נגראה, נציג ארה"ב לאו"ם, הסביר את המהלך במונחים של "עסקה גרועה": "הסכם פריז הטיל נטל לא הוגן על הכלכלה האמריקנית בזמן שהעניק פטור למזהמות הגדולות. עבורנו, זה פוגע בתחרותיות ולא תורם לסביבה".
אפקט הדומינו היה מיידי ומסוכן. ללא הלחץ והמימון האמריקני, אירופה החלה לגמגם. תעשיות הרכב הגרמניות והצרפתיות לחצו על האיחוד האירופי, שהחליט בסופו של דבר לרכך את יעדי המעבר לרכב חשמלי. בוועידה בברזיל, הניסיונות לגבש חזית אחידה נראו כמו ניסיון לעצור שיטפון עם פלסטר.
אפילו המארחת ברזיל, תחת כסות של "הבטחות ירוקות", בחרה לנצל את הוואקום והעניקה אישורים לקידוחי נפט חדשים בשפך האמזונס. התירוץ? "אם העולם ממשיך לצרוך נפט, עדיף שזה יהיה הנפט שלנו".
כשהאש הגיעה לפסיפיק פאליסיידס והמים לאינדונזיה
שנת 2025 הוכיחה שכאשר העולם בוער, אין מקלט בטוח - גם לא לעשירים ביותר. בינואר האחרון, שריפות הענק בקליפורניה החריבו אלפי מבנים בלב "פסיפיק פאליסיידס" היוקרתית בלוס אנג'לס. 12 בני אדם נהרגו באסון שהפך את מעוזי הוליווד לאפר.
באותה שעה ממש, בצד השני של הגלובוס, הכה ציקלון "סניאר" בסומטרה שבאינדונזיה. זו הייתה סופה של פעם ב-70 שנה, שגבתה את חייהם של 916 בני אדם והותירה מיליוני פליטי אקלים.
אבל זה לא היה רק "מזג אוויר". המומחים הסבירו כי בירוא היערות המסיבי לטובת מטעי שמן דקלים גזל מהאדמה את היכולת לספוג את המים – והפך סערה לקטסטרופה אנושית.
האם הטכנולוגיה היא גלגל ההצלה?
בתוך העשן הסמיך, ניצבו השנה גם כמה ניצוצות של שינוי. לראשונה בהיסטוריה, המימון הפרטי לטכנולוגיות אקלים חצה את רף הטריליון דולר. 1.3 טריליון, ליתר דיוק. נראה כי המגזר העסקי הפסיק לחכות לפוליטיקאים והבין שהמעבר לאנרגיה נקייה הוא פשוט צורך כלכלי.
בבריטניה, אנרגיית הרוח הפכה השנה למקור החשמל המרכזי של המדינה, כשהיא מספקת כשליש מהתצרוכת הלאומית. הטכנולוגיה החלה להשיב מלחמה בדרכים יצירתיות: בינה מלאכותית משמשת כיום לשיקום יערות בברזיל בדיוק כירורגי, ובערים כמו בוגוטה האוויר חוזר להיות נשיף בזכות תעוזה עירונית של ראשי ערים שלא חיכו לאישור מהממשל המרכזי.
גם זירת המשפט התעוררה השנה. בתיק תקדימי בשוויץ, דייגים אינדונזים הצליחו לגרור את ענקית המלט 'הולסים' לדיון משפטי היסטורי על חלקה בשינויי האקלים. "בית המשפט הכיר בכך שלתובעים יש זכות משפטית להיות מוגנים מפני נזקי האקלים," אמר עורך הדין איבן מייארד ארדנטי. זהו תקדים שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור חברות מזהמות ב-2026.
המשאב הנדיר ביותר - תקווה
המדענים מזהירים כי אנחנו עדיין לא במסלול הנכון. כדי לעצור את ההתחממות על 1.5 מעלות, עלינו להאיץ את הפעילות פי ארבעה בכל מגזר ובכל מדינה. לורן פביוס, מאדריכלי הסכם פריז, סיכם זאת היטב השנה: "הצלחנו להוריד את התחזית מארבע מעלות לשתיים וחצי. הצלנו מיליוני בני אדם, אבל שתיים וחצי מעלות הן עדיין לא אחת וחצי. המלאכה רחוקה מלהסתיים".
משבר האקלים ב-2025 הוא כבר לא נבואה זועמת לעתיד הרחוק. הוא המציאות שמכתיבה את סדר היום שלנו - כאן ועכשיו. השאלה שנותרה פתוחה בפתח 2026 היא פשוטה: האם נמשיך לדהור בחושך, או שנבחר להדליק את האור, להביט למציאות בעיניים ולבלום בזמן?
התקווה היא אולי המשאב הכי נדיר שנשאר לנו בסוף השנה הזו, אבל היא עדיין כאן. בידיים שלנו.
