השריפות הקשות ברחבי הארץ עודן משתוללות - ושירותי הכבאות כבר חוקרים האם מקור האש בהצתה מכוונת. אך מבדיקה שערכנו מול נציבות שירותי הכבאות וההצלה, עולה שגם אם נקבע כי דליקה נגרמה בשל הצתה, מעטים המקרים בהם יוגש כתב אישום נגד החשוד במעשה.
בכל שנה מטופלות על-ידי שירותי הכבאות כ-45 אלף דליקות, מהן שני שליש שריפות בשטח פתוח, והיתר בשטחים עירוניים. מנתוני השירות עולה כי בשנת 2015 נפתחה חקירה לנסיבות הדליקה רק ב-5,200 מהמקרים ובעיקר בשריפות בשטח עירוני, הנחקרות באופן כמעט אוטומטי. חקירת שריפה בשטח פתוח נדירה יותר ומותנית בחשד ראשוני להצתה.
לדברי גורמים בשירותי הכבאות וההצלה, בשליש מהמקרים שנחקרים כל שנה עולה חשד סביר ואף ודאי להצתה, אך רק באחוזים בודדים מובילה החקירה למעצר חשוד ולהגשת כתב אישום. בשנת 2015, מתוך כ-1,700 מקרי הצתה, רק 12% (כ-200) מהמקרים הסתיימו בהגשת כתבי אישום. נתון זה כולל את כלל מקרי ההצתה, בהם הצתת מבנים ורכבים, שכתבי האישום בגינם נפוצים יותר.
מרבית כתבי האישום המוגשים בגין הצתה כוללים עבירות נוספות, כך שקשה לאמוד באופן מדויק את העונשים שגוזר בית-המשפט בעבירות מסוג זה. יחד עם זאת, מעיון בתיקי הצתה מהשנים האחרונות, עולה כי השופטים נוהגים לגזור על נאשמים בהצתה שנות מאסר בודדות, בהתאם לנסיבות האירוע. כך למשל, בתיק ההצתה של בית הספר הדו-לשוני בירושלים, שבו נסיבות האירוע נחשבות לחמורות, נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר הנעים בין 32 חודשי מאסר ל-38 חודשי מאסר. מנגד, בתיק אחר שבו נסיבות העבירה היו קלות יותר, נגזר על נאשם בסעיף הצתה אחד עונש של 15 חודשי מאסר, בעוד נאשם נוסף בשני סעיפי הצתה נשלח ל-20 חודשים מאחורי סורג ובריח.
