פרקליטות המדינה הגישה היום (ראשון) לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של סגן המפכ"ל לשעבר ניסים מור. בקשת הפרקליטות מגיעה לאחר שבית המשפט המחוזי באר שבע דחה ברוב דעות את ערעור המדינה להחמרת עונשו של מור, והותיר אותו על 400 שעות לתועלת הציבור. מנגד, שופט דעת המיעוט קבע כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר את העונש.
פרקליטות המדינה ציינה בבקשתה שסוגיית העונש שהוטל על מור מעלה שאלה משפטית-ציבורית כללית, שעניינה הוא "נורמת הענישה ההולמת עובדי ציבור המנצלים את תפקידם ואת מעמדם, ומפרים את אמון הציבור על ידי ערוב בין עבודתם לבין מאווייהם המיניים וניצול עובדות הכפופות להם לשם כך".
מור הודה והורשע בבית משפט השלום באר שבע בשנה שעברה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות, ועבירת הטרדה מינית בפרשה אחת. על פי כתב האישום רקם מור, בתפקידו כסמפכ"ל, קשרים אינטימיים עם שלוש שוטרות שהיו כפופות לו בעקיפין.
מור יצר קשר עם השוטרות ובמהלכו הביע בפניהן את יכולתו לסייע להן בפתרון קשיים מקצועיים במשטרה, כדי ליצור תנאים שיאפשרו לו לקיים עימן קשר אינטימי. בתלונה נגדו נטען כי מור יצר קשרים אלו בניגוד לנהלים תוך ניצול תלותן בו, בשל מעמדו ותפקידו במשטרה. בשל נסיבות אלו, מרחב התמרון של השוטרות היה מוגבל והן חששו לדחות את פניותיו. על מור נגזר עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, 400 שעות שירות לתועלת הציבור וכן פיצויים בסך 30 אלף שקלים שנפסקו לטובת שלוש נפגעות העבירה, וצו מבחן למשך שנה.
בערעור, שהוגש באמצעות סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד נעמי גרנות, טוענת פרקליטות המדינה כי העונש שהוטל בידי בית משפט השלום ודעת הרוב בבית המשפט המחוזי חוטא לתופעה הקשה האמורה ולמסר הציבורי הנדרש בהקשרה.
לטעמה של פרקליטות המדינה, דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי קבעה קביעות נכוחות, שעל בית המשפט העליון לאמצן. פרקליטות המדינה סבורה כי סוגיה זו דורשת את התערבותו של בית המשפט, שטרם אמר את דברו בהקשר הנדון, כדי שמערכת המשפט תתרום את חלקה למאבק החברתי הכולל בתופעה החברתית הקשה, ולצורך תיקון המסר המוטעה המועבר בעונש הקיים לנפגעות העבירה, לנפגעות עבירה פוטנציאליות, לשוטרות ישראל, לשוטרי ישראל, לעובדי ציבור באשר הם, לציבור בכללו. מסר נכון נדרש אף לצורך שיקום אמון הציבור במשטרה.
וכך נכתב: "מעמדו הרם של המשיב בתוך המשטרה וטיבם של מעשיו שלובים כאמור מניה וביה בהקשר חברתי-ציבורי. המענה העונשי על מעשיו מהווה אפוא דרך חשובה ומשמעותית להוקעת התופעה החברתית הפגומה כל כך שמתגלה במעשים אלו – תופעה תדירה למדי, הפוגעת במכלול של ערכים חברתיים-ציבוריים חשובים ובסיסיים ובאפשרות הבסיסית לנהל מערכות יחסים מקצועיות, מכבדות ותקינות. מענה בלתי הולם – כמו זה שניתן על ידי בית משפט השלום ודעת הרוב בבית המשפט המחוזי – פוגע אפוא באופן אנוש בהוקעת התופעה החברתית הקשה הזו.
החשיבות במסר נכון ובהוקעה ברורה של התופעה האמורה אקוטית במיוחד נוכח דינמיקת הבושה, השתיקה וההשתקה, שמרתיעה נשים (ולעיתים אף גברים) שנפלו קורבן להטרדה או לתקיפה מינית במהלך העבודה מלהתלונן ולחשוף את מעשיו של המטריד-הפוגע. בפרט ובמיוחד אמורים הדברים, כאשר מדובר בפוגע שהוא בעל מעמד בכיר, ובהתאם לבכירותו – כך סמכויותיו וכוחו. כיון שבענייננו מדובר כאמור בבעל התפקיד השני במעמדו בהירארכיית המשטרה, ישנה חשיבות ציבורית יתרה בגינוי המלא של המעשים. לגינוי כזה עשויה להיות השלכה מיטיבה שתחלחל אל כל שדרת הניהול של המשטרה - ואף מעבר לגבולות המשטרה - על נורמות הניהול וההתנהלות הבסיסיים במקומות העבודה בכלל ובשירות הציבורי בפרט."
