במתחם רימונים בשרון, על כביש 4, מאחורי החומות הגבוהות הללו ורחוק מהעין הציבורית, מתנהלת מציאות שרובנו לא מכירים. לא מדובר בעבריינים מבוגרים, אלא בבני נוער. ילדים, במובנים רבים. שם שוכן כלא "אופק" - המקום היחיד בישראל שבו נערים משלמים את המחיר על טעויות שעשו מוקדם מדי.
הם רק בני 14, 15 ו-16. בגיל 18 ויום הם יועברו לרצות את עונשם בבתי כלא לאסירים פליליים בגירים. בגיל שבו אחרים עסוקים בלימודים, בחברים וברשתות חברתיות, הם חיים לפי לוח זמנים נוקשה, מאחורי סורג ובריח. כל אחד מהם הגיע לכאן מסיפור אחר, אך לרוב הרקע דומה: מציאות מורכבת, הזדמנויות חסרות והחלטות שגויות. ובכל זאת, בתוך המקום הקשוח הזה נעשה ניסיון אחר: כלא "אופק" לא נבנה רק כדי להרחיק, אלא גם כדי להחזיר.
השבוע פגשנו בכלא את מפקד מתחם רימונים, תת-גונדר רמי קונסטנטיני. השיחה התקיימה בחצר הכלא, בשדרת הכוכבים. "אנחנו משקיעים פה משאבים עצומים כדי להחזיר את הנערים האלה טובים יותר לחברה, כדי שלא יפגעו באחרים", מסביר תת-גונדר קונסטנטיני. "כשנער חוזר לפה זה מאוד מתסכל, כי אני יודע כמה אנחנו משקיעים - לא רק משאבים, אלא גם נשמה גדולה. לצערי המקרים האלה קורים, ומגיעים לכאן נערים שלא מכירים את ימי ההולדת שלהם, לא יודעים מה זה לקום בבוקר לבית הספר. הם לא מכירים שום דבר אחר. כשהם מגיעים לפה, אנחנו מנחילים להם הרגלים חדשים וסדר יום, ונותנים להם כלים מתקנים".
בימים אלו מרצים את עונשם בכלא 140 נערים. יש מי שנשפט על שוד מזוין, יש על אונס וגם על רצח. סדר היום של האסירים קפדני מאוד: ספירה בחמש וחצי בבוקר, התארגנות, סידור וניקוי התאים. לאחר ארוחת הבוקר, בשעה שמונה, כולם ללא יוצא מן הכלל נכנסים לכיתות הלימוד. ארבע שעות לימוד מתקיימות בבית הספר שבתוך הכלא; ישנן שתי כיתות בגרות, ויש מי שבגיל 15 מוצא את עצמו לראשונה לומד לקרוא ולכתוב. מערכת החינוך פועלת כאן מדי יום - שיעורים, מבחנים, תעודות - ניסיון לייצר שגרה בתוך מציאות שבורה.
לדברי קונסטנטיני: "גם כשהנער לא רוצה - אין פה אופציה לא לרצות. זה לא פיקניק, הוא חייב לעשות". אך הלימודים הם רק חלק מהסיפור. מאחורי הדלתות מתקיימים גם טיפולים רגשיים, שיחות אישיות ועבודה יומיומית על שליטה בכעסים, על בניית אמון ועל התחלה מחדש. יש כאן גם ניסיונות להחזיר את מה שאבד - הילדות: מכינות קדם-צבאיות, פעילויות חברתיות, מפגשים קבוצתיים ותנועות נוער שנכנסות פנימה כדי להזכיר שיש עולם אחר בחוץ.
אבל אסור להתבלבל - זה עדיין כלא. מקום עם חוקים נוקשים, מתחים יומיומיים ולעיתים גם אלימות. השילוב בין בני נוער לסביבה סגורה יוצר מציאות מורכבת שלא תמיד מצליחה לשמור על איזון. סגן-גונדר אושרית חדד, מפקדת מתחם "אופק", מתארת זאת כך: "מרבית הנערים שמגיעים לכאן הם חסרי מיומנויות חברתיות. אנחנו רואים שרובם, ברגע שהם מגיעים למצבי תסכול או חוסר אונים, מגיבים באלימות. על מנת לפרוץ את המעגל הזה, ושיבינו שיש דרך אחרת ושיש עוד אפשרויות להתמודד, אנחנו מעניקים להם כלים וחושפים בפניהם מה עושים בני גילם בדרך הנורמטיבית. ככל שהם חווים זאת - ולא רק דרך הרצאה או סיפור, אלא חוויה ממשית - הם מבינים מה יש להם להפסיד, וזה מה שהכי תופס את הנער".
בשנים האחרונות גוברים הקולות הקוראים לצמצם את השימוש בכלא ולהשקיע בשיקום בקהילה, אך המציאות לעיתים טופחת על הפנים, כפי שראינו באירועים המעורבים בני נוער בימים האחרונים. כשהעבירות חמורות, המדינה עדיין בוחרת בנעילה, בהפרדה ובהרחקה. בסופו של דבר, השאלה האמיתית היא לא רק מה קורה כאן, בין חומות הכלא, אלא מה קורה ביום שאחרי. כלא "אופק" הוא התחנה האחרונה עבור בני נוער שהסתבכו עם החוק, אך עבור חלקם, הוא עשוי להיות התחנה הראשונה בדרך חזרה.
