לוחמת ערכית אמיתית: אתמול (ראשון) הלכה לעולמה אילנה כהן, מי שהייתה יושבת ראש הסתדרות האחיות והסמל של המאבק של האחיות בישראל 35 שנים. באחד הציטוטים המזוהים איתה ביותר, ביקשה כהן מהמערכת שתביט בעיניים של הפרט: "אני רוצה לקרוא לאוצר, שיסתכל על הלובן בעיניים של האחיות המסורות האלה, שעובדות בתנאים לא תנאים. די לניצול הזה, כולם מנצלים אותנו. צריך להשבית יום ולילה עד שעשן לבן יצא".
כהן נולדה בעיראק לפני 82 שנים, עלתה לארץ והתחילה לעבוד כאחות במחלקה הפנימית בבית החולים אסף הרופא. בהמשך, עברה לאט לאט לעוד ועוד תפקידים, תוך שהיא מנהלת מאבקים קשוחים בשולחן המשא ומתן עם שרי האוצר והבריאות, שידעו שאי אפשר לנצח אותה. עם זאת, היא תמיד הצליחה גם להשיג הישגים סוציאליים לאחיות, אבל תוך כדי שהצד השני, שבו נלחמה, יאהב אותה בסוף וירגיש שמגיע לאחיות.
ב-1988 שבתה רעב עם חברותיה במשך 15 ימים. "כשאתה נכנס למחלקה באשקלון, במקום 38 שוכבים 70 חולים. האם זה מוסרי?" תהתה אז כהן, והוסיפה לתאר כי חולים שוכנו בתוך השירותים ובחדרי האוכל. "הם שוכבים שם כמו הומלסים". במאבק הקשה הזה השיגה את המנגנון שקבע את מפתח התקינה של האחיות בבתי החולים שקיים עד היום.
לכן, רק טבעי היה שמנהיגה פורצת הדרך כמותה תצטרף לפוליטיקה, ולאחר שחברה לאמיר פרץ, בשנים 2003 עד 2006 כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת "עם אחד". היא חתמה על מאות הסכמים למען האחיות, בזכותה נוספו תקנים, בזכותה נפתחו בתי ספר לסיעוד, היא עשתה מהפכה של ממש במקצוע האחות, ולמעשה בכל מערכת הבריאות. מהפכה שאותה כולנו חשים על בשרנו יום יום. היא פעלה למען הקשישים, למען מתמודדי הנפש, וניהלה קרבות ללא פשרות.
