בבוקר 7 באוקטובר יצאה סתיו סילבי סוויסה מבית אימה בחדרה ונסעה לבסיס פיקוד העורף ברמלה. היא מילואימניקית בגדוד הסיוע הלאומי, נהגת משאית וחשבה שהיא נוסעת לסייע לאזרחים. אלא שבתוך שעות מצאה את עצמה במשימה שאיש לא הכין אותה לקראתה: פינוי ואיסוף חללים מזירות הטבח בעוטף עזה.
"בהתחלה הייתי הסגנית של אלוהים", היא מספרת. תחושת השליחות החזיקה אותה בזמן שעבדה בזירות הקשות ביותר. אבל כשחזרה הביתה, גילתה שהמלחמה לא נשארה מאחור.
האזינו לפרק בהסכת "עד הקצה":
בפרק חדש של "עד הקצה" מספרת סתיו על החיים שלפני 7 באוקטובר, על החודשים שבהם עסקה באיסוף ובזיהוי חללים, ועל ההתמודדות עם הפוסט-טראומה שמלווה אותה מאז. "זה שאתם רואים אותי מחייכת, צוחקת, הכל טוב ויפה. יש רגעים שמאחורי הקלעים אף אחד לא רואה", אומרת סתיו. לדבריה, גם החזרה הביתה הפכה למשימה בפני עצמה: "אין לי בית שמרגיש לי בו בית".
לפי נתוני משרד הביטחון, כ-26,200 פצועים ופצועות ממלחמת חרבות ברזל פנו לאגף השיקום, וכ-65% מהם מתמודדים עם מצוקה נפשית או פוסט-טראומה.
אם אתם או הקרובים אליכם חווים מצוקה, חרדה או תסמינים אחרים של פוסט-טראומה אל תשארו עם זה לבד ותפנו לגורמי הסיוע והטיפול: היחידה לתגובות קרב במשרד הביטחון 03-6401400 | נט"ל 3362* | ער"ן 1201 | הלומבולנס 02-6466466
