הפרק החדש של ההסכת "עד הקצה" מתמקד ברגעי ה"דריכות לשווא" והכוננויות החוזרות ונשנות, ובוחן כיצד חוסר היציבות, היעדר השגרה הרציפה והחריקות במערכת החינוך משפיעים על חוסן המשפחות ועל התפתחות הילדים. כל זאת לצד התחושה שמקבלי ההחלטות אינם לוקחים בחשבון את מצבם הנפשי של התושבים.
קרן נויבך מארחת בפרק את עמרי רוזן, הורה לשתי בנות מתל אביב, המשתף בחוויות המשפחתיות סביב הסבבים הביטחוניים, בטלטלה שבמעברים למקלטים ולבתי קרובים, ובהתמודדות היומיומית מול שאלות הילדים. לצדו, אורי ליכטמן, אמא לילד בן שלוש וחצי מירושלים, מתארת את החרדות והדריכות המתמדת, את תגובותיו הרגשיות והפיזיות של הילד שלה למצב הביטחוני ואת המורכבות שבמתן תשובות לילדים.
האזינו לפרק המלא של "עד הקצה"
בהמשך השיחה, צליל אברהם, עיתונאית ומגישה בכאן ("חיות כיס"), מדברת כאימא לילד בן שלוש וחצי מתל אביב על החיים במצב הישרדותי מתמשך, השחיקה של צוותי החינוך וההורים, והפער בין המדיניות הביטחונית לבין היעדר מענה ממשלתי ליציבות ולרווחה הנפשית של האזרחים.
לבסוף, ד"ר קרני גיגי, פסיכולוגית חינוכית ופעילה בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, מנתחת את ההשלכות המקצועיות והפסיכולוגיות של שבירת רצף החיים והשגרה, מציגה נתונים על עלייה בתסמינים נפשיים ובפוסט-טראומה בקרב ילדים ונוער, ומדגישה את נחיצותה של מערכת בריאות נפש ציבורית חזקה.
