אתמול (חמישי) הלך לעולמו ניצול השואה שלמה פרל, שסיפור הישרדותו עובד לסרט הקולנוע המצליח "אירופה אירופה". פרל היה בן 97 במותו. באפריל 2017, התראיין פרל ברשת ב של קול ישראל ושיתף את סיפורו הבלתי נתפס.
"כשהייתי בן שמונה, היטלר הגיע לשלטון", סיפר פרל, יליד פרובינציית הנובר שבגרמניה. "כשהייתי בן 10 העיפו אותי מהבית ספר בגלל חוקי הגזע ומייד אחרי זה משפחתי עברה מגרמניה לפולין. הייתה לנו משפחה מאוד קרובה בפולין ואני הייתי אז בן 10. ודאי שתיארנו שפה יהיה יותר בטוח מבחינת חוקי הגזע".
כעבור ארבע שנים, ב-1 בספטמבר 1939, פלשה גרמניה לפולין. כעבור זמן לא רב הכריזו השלטונות הגרמנים כי על יהודי לודז', בה התגוררה משפחתו, להיכנס לגטו. "הוריי חשו שלגטו אתה נכנס ואולי לא יוצא. לכן הם החליטו לשלוח אותי עם אחי יצחק למזרח פולין, משם נכנס הצבא האדום".
האזינו לריאיון המלא עם שלמה פרל, ששודר ברשת ב-30 באפריל 2017
ב-1941 כבשו הכוחות הגרמניים גם את חלקה המזרחי של פולין ונכנסו אל תוך ברית המועצות. "העירו אותנו מיד בבוקר כשהיו ההפצצות הראשונות בבית הילדים, הורו עלינו להתלבש והתחלנו לנוס מזרחה. גם הצבא האדום נס בפאניקה כי הם לא היו מוכנים להתקפה הזאת. אז הגעתי לעיר מינסק, בערך 300 ק"מ, הכול ברגל".
כשהגיעו לפרברי מינסק, סיפר בריאיון, הגרמנים כיתרו את ההמון וציוו עליו להסתדר לשם מיון. "כשהגיע תורי, הייתי משותק. הייתי בטוח שהמוות מתקרב. הגרמני שאל אותי אם אני יהודי וידעתי שאם אגיד את האמת - אני מוצא להורג. אז אמרתי 'לא, אני לא יהודי. אני פולקסדויטשה (גרמני שעבר לגור במזרח). כל הגברים שהגיע תורם הצטוו להוריד את המכנסים", סיפר. "הגרמני לא חשד בדבר. לא רק שלא הוריד לי את המכנסים, הוא אפילו שמח איתי ששחרר אותי מהעולם הקומוניסטי".
פרל גויס אל שורות הצבא הגרמני, לא כחייל אלא כמתורגמן. בין היתר שימש מתורגמן בחקירת בנו הבכור של יוזף סטאלין, יקוב, שנפל בשבי הגרמנים בקרב סמולנסק. "בשבילו זו הייתה הפתעה גמורה, אחרי שנתיים של חינוך בבית לימודים סובייטי. פתאום עמדתי מולו, הייתי ממש בהלם".
משם, בשם בדוי ובזהות שאולה, נשלח פרל לפנימייה של הנוער ההיטלראי, שם שהה שלוש וחצי שנים. "קמו בי איזה מנגנוני הגנה מאוד חזקים. הם אלה שהובילו אותי. חל בי איזה פיצול נפש, חייתי בשני עולמות. הייתי נער היטלראי ומצד שני שמרתי על הזהות היהודית שלי. בשבילה הכי גרוע היו לימודי תורת הגזע, לימוד פשוט קיצוני נגד יהודים ומדוע צריך להשמיד אותם. אני יכול לעשות דוקטורט על זה".
פרל הוא לא בן המשפחה היחיד ששרד את המלחמה. אחיו, יצחק, שרד את המלחמה במחנה דכאו. שניהם התאחדו שוב במינכן. אחותו נספתה במחנה שטוטהוף וגם הוריהם לא שרדו את המלחמה.
"זה לא מש ממני. כמעט ארבע שנים לחיות בפחד שכל רגע אתה עלול להתגלות כיהודי ולהיות מוצא להרוג - ודאי שלא יוצאים מזה ללא פגיעה נפשית", אמר פרל. "כתיבת הספר הייתה בשבילה מן תרפיה עצמית. כתבתי את כל מה שהיה לי על הלב. למרות שיש שמה דברים שאז לא כל כך נעים היה לכתוב. הרי חייתי בסיטואציה סכיזופרנית. ביום הייתי נער היטלראי במדים, ובלילה במיטה עם הזיכרון מהגטו".
