אחרי שזוכו והפרקליטות ערערה, בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע היום (חמישי) ארבעה משתתפים בחתונת השנאה, שהיו אז קטינים, בהסתה לאלימות. בית המשפט הותיר את זיכויו של משתתף חמישי על כנו, מחמת הספק.
"חתונת השנאה" נערכה בסוף שנת 2015 בירושלים, כארבעה חודשים אחרי רצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא. אחד מהנאשמים בפרשה היה החתן עצמו, יקיר אשבל, שנראה נישא על כתפיים כשהוא מנופף ברובה ובתמונה של משפחת דוואבשה. לפי כתב האישום, מסביבו רקדו אחרים בהתלהבות תוך הנפת כלי נשק. לרבים מהמשתתפים יוחסו עבירות של הסתה לאלימות או לטרור, ואף תמיכה בארגון טרור ותמיכה בגזענות.
בית המשפט קבע כי הארבעה ידעו בזמן אמת על הרצח בדומא והבינו שהתמונות שהונפו בחתונה היו של בני המשפחה והיו מודעים לתוכן המסית ולאפשרות שהדבר עשוי להוביל למעשה אלימות, או לכל הפחות עצמו עיניהם מאפשרות כזו.
לגבי המשתתף שזוכה, הצעיר מכולם, שהיה בן 13 בזמן האירוע, קבע בית המשפט כי לא הוכח במידה הנדרשת אם ומה ידע אז על הרצח בדומא ופרטיו. בנוסף, בית המשפט בחן את קביעות בית משפט השלום לנוער ביחס לסוגיית ההגנה מן הצדק וטענת האכיפה הבררנית אך החליט שלא הוכחה אכיפה בררנית פסולה, בוודאי לא כזו שמצדיקה את ביטול כתב האישום. עונשם של המורשים ייקבע בבית משפט השלום.
עו"ד דוד ברהום שמייצג את אחד מהקטינים שהורשעו אמר: "בית המשפט המחוזי היה צריך לכופף כללים משפטיים רבים כדי להפוך כמעט לחלוטין פסק דין מפורט ומנומק שנתן בית המשפט לנוער בירושלים בו זיכה חמישה קטינים מעבירת הסתה. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי ארבעה מתוך החמישה היו מודעים היטב ליסוד האלימות שבמעשיהם (הסתה לאלימות) וכי לא קמה להם כל טענה לאפליה אל מול אחרים באירוע או באירועים אחרים.
זהו פסק דין חריג עד מאוד בנוף פסקי הדין בישראל, משום שהוא חורג מהכללים הרגילים לפיהם ערכאת הערעור לא מתערבת במסקנות שמבוססות על אמון בגרסת עדים ונאשמים. הרי בית המשפט לנוער "הסתכל בעיניים" לכל נאשם ומצא שגרסתו נכונה, ואם כך לא ברור כיצד ומכוח מה הפך את הכרעת הדין ומדוע תיק זה כה שונה מתיקים רבים אחרים בעבירות חמורות יותר.
כאשר מדובר בתיק שמתנהל כבר 7 שנים, והנאשמים שהיו קטינים כבר בגרו ונעשו לאנשים בוגרים ונשואים ועתה צריכים להידון שוב בעניין העונש בבית המשפט לנוער - פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא לא פחות מאבסורד".
