הדירה הקטנה שבה היא מתגוררת מלאה בימים האלו בעותקים של ספר החדש שכתבה והיא אורזת ומעבירה למשלוח. אלו סיפורי אגדות לילדים. אבל אם קוראים בעיון ומקלפים את השכבות שלהם, מוצאים רמזים למה שעובר עליה בעשר השנים האחרונות.
"הרדיפה עדיין הייתה וממש לפני שעזבתי את הארץ, נמלטתי יותר נכון, פחות יצאתי מהבית בגלל הרחוב שהיה לי מאוד לא נעים בלשון המעטה. ישבתי בבית, ציירתי ציורים וגם התחלתי לכתוב", אמרה אולה קרבצ'נקו בריאיון לחדשות הערב בכאן 11.
למרות שהיא מנסה להתרכז בחייה, עכשיו, הם במובן מסוים בתקופת המתנה. גם היא סופרת לאחור ליום חמישי, להכרעת הדין במשפט החוזר של רומן זדורוב, משפט שבמהלכו הושמעו גם לא מעט האשמות כלפיה.
"יש הרבה מתח מן הסתם", היא מספרת. "אני מנסה להירגע, מנסה לעשות את העבודה שלי, ומחכה כמו כולם. אני יודעת שיכתבו שם גם דברים על כל הטענות שירום הלוי הביא לשם ואני מחכה לראות מה יהיה. נתתי עדות ארבעה ימים. אני עדה לא חשובה בתיק הזה, ועדיין יכתבו עליי איזשהו סיכום וזה מאוד משמעותי. למרות שהפרקליטות קבעה שם שאני לא אשמה. נראה מה יהיה".
והעדות שנתנה, כך מסתבר, עדיין רודפת אותה. "החוויה הייתה מזעזעת. ירום הלוי הוא חיה, הוא רע. הבן אדם הזה צועק, משפיל, מקלל, הוא נורא. נוגעים שם במקומות מאוד מאוד רגישים בנפש שלי. זה לא שאני אשמה במשהו, אבל עדיין הצורה שבה סנגור מתחקר עד, במיוחד בתיק הזה, במיוחד ספציפית הסנגור הזה. זה לא לשבת על כוס קפה ולדבר על זה, זה התקפות חוזרות ונשנות".
"זה היה מטורף, זה היה חריג, הוא עשה לי ממש משפט רצח בתוך משפט רצח של מישהו אחר", היא ממשיכה. "זה היה נוראי, בתחושה האישית שלי זה היה טראומטי. אני בחצי השנה אחרי, זה עוד היו לי כל מיני סיוטים ואני שומעת בזיכרון שלי את הקול החי שלו ממש פה בתוך האוזן שלי, מבחיל כזה. החלום שלו הוא שאני אתמוטט על דוכן העדים. הוא בטח לא ציפה שאני אצא משם עם ראש מורם ואני אגיד 'זהו סיימנו'".
ביומן שלה יש תאריך, משמעותי יותר, אפילו מהכרעת הדין של זדורוב. מיד לאחר פסח יחלו הדיונים במשפט הדיבה, במסגרתו היא תובעת מיליונים, מירום הלוי סנגורו של זדורוב ומיוצרי "צל של אמת" על דברים שאמרו לאחר שידור הסדרה שהציגה את החשדות שהיו אז כנגדה. בראש ובראשונה מבן זוגה לשעבר אדיר חבני.
"אם אני מתמודדת נפש, זה לא אומר שאפשר לאנוס אותי או להרוס אותי או לנסות לטפול עליי רצח", אמרה. "יש לי כבוד לעצמי, ואני יודעת שאני צודקת, ואני יודעת שהאמת איתי, ואני יודעת שאסור, אסור לעשות דבר כזה לבן אדם. אדיר לקח משהו עם תשתית, עם כל הציורים המדומיינים שלי, המחשבות שווא שהיו לי, המחלת נפש שלי".
"הוא השתמש בזה ועכשיו אני צריכה לחיות עם זה ואנשים משתמשים בזה כדי לבזות אותי, להשתמש בזה כהאשמות", היא ממשיכה. "זה שהוא הרס אותי שהוא אמר שרצחתי את תאיר זכרונה לברכה זה אחד הדברים הכי אכזריים שהוא יכול היה לעשות לי".
גם היא יודעת שכל אלו שהיא תובעת ינסו להוכיח בכל דרך אפשרית, שאמת דיברו, כלומר שהיא הרוצחת של תאיר ראדה. "הדרך לצדק היא דרך של אש. שלווה אין לי עדיין ושלווה אני לא אשיג אם אני אברח. כשהחלטתי על התביעה הזאת היה לי מאוד קשה, כי אלו אנשים מאוד חזקים ואלו אנשים שאין להם רחמים. לא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי בורחת ולא הייתה לי שלווה אם הייתי יודעת שהייתה לי הזדמנות להחזיר להם, לגרום להם לענות לי. אם לא הייתי עושה את התביעה אני חושבת שבחיים לא הייתי יכולה לחיות בשלום עם עצמי".
"אני לא רוצה לראות את אדיר, להיפך בגלל שאני חולת נפש בגלל שיש לי הזיות אני רואה אותו בהרבה מאוד מקומות. אני רוצה להיאבק בו. אני רוצה שהוא ייקח אחריות. הלשון שלו חלקלקה והוא משחק בכולם ואני בטוחה שהוא נהנה מזה מאוד. אני צריכה להילחם בו כי הוא עדיין ממשיך לפגוע בי. גם מבפנים וגם מהסביבה, שהם פשוט נהיו שליחים שלו והם לא מבינים את זה אפילו".
במהלך דיוני התביעה היא תיאלץ להתמודד עם הטענות כלפיה בזו אחר זו. תעלה שם בוודאי, האפשרות שככל שנבדקת הופכת סבירה יותר, שחלקי שערה שנמצאו בזירה שייכות לאדיר חבני, לכאורה בהתאמה לעדותו לפני עשור, שאולה לבשה את הבגדים שלו בזמן רצח תאיר ראדה. "אי אפשר לקשר את זה אליי. די, אי אפשר לקשר את זה אליי", היא עונה. "אני יודעת שאני לא הייתי שם ומה שמצאו שם שיטפלו בזה בתוך מערכת המשפט".
דוגמא נוספת לטענה נפוצה כלפי אולה, היא אותה התראה שהעביר אדיר חבני למשטרה בעקבות פוסט שפרסמה אולה, יומיים לאחר שתקפה אדם שהייתה איתו אז בקשר, שמעון שוקרון. אדיר פירש את המילים "אבן טופז" כקוד לתאיר ראדה, ואת המילים "אני רוצה לשחק" ככוונה לפגוע, כפי שלשיטתו, רצחה את תאיר.
"זה באמת נמאס לי שמערבים אותי בדבר הזה", היא אומרת. "נמאס לי מכל מיני שאלות שחוזרות על עצמן של אנשים שלא מבינים כלום. את זה אני שומרת למשפט דיבה. אני לא מדברת על זה, למרות שהייתי רוצה לפעמים לענות לאנשים ולהגיד 'די, יש תשובה לדבר הזה אני, פשוט לא אומרת אותה'".
"אני כבר במקום אחר היום ומבחינתי לא להשפיל ראש ולדעת מה אני רוצה ומה אני לא מסכימה לו, זה יותר חשוב מאשר שעוד איזה בן אדם... אני פשוט לא יכולה להסביר ואני גם לא רוצה להסביר לאלפי אנשים שאין להם מושג לא במחלות נפש, לא במערכת יחסים אלימה. הם לא יודעים את הפרטים מספיק, אני פשוט לא מתכוונת לעשות את זה. זה לא הולך לקרות, בשביל זה יש את משפט הדיבה ושם אני אדבר על הכל".
זדורוב - ההכרעה | האזינו להסכת "עוד יום"
עוד המתנה אחת היא להחלטה שהולכת ומתעכבת, בערר שהגישה על כך שאדיר חבני לא עומד לדין בגין עבירות שביצע כלפיה. למרות שבחלקן, הוא עצמו הודה בפה מלא בריאיונות לתקשורת. "אני חייבת שהוא יעמוד לדין. איזו ברירה יש לי? אני חיה עם הדברים שהוא עשה לי עד היום. הטראומות שנגרמו מהדברים שהוא עשה לי, אני חיה איתם עד היום עם ההשלכות של זה. זה לא נעלם, הדרך שלי להתמודד עם הטראומות האלו היא להילחם נגדו, לא לוותר. ואני לא יכולה להיכנע".
"הבן אדם הזה מניפולטור מגיל אפס", היא ממשיכה. "הוא מסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו, אני מכירה אותו. הוא באמת חושב שהוא הבן אדם הכי חכם בעולם. הוא היה קורא לעצמו 'מאסטר אוף פאפטס' שיש לו חוטים והוא שולט באנשים. 20 שנה שהבן אדם הזה מתעלק לי על החיים והורס אותי. אני בת 40 היום, זה חצי מהחיים שלי. חצי מהחיים שלי אני מתה לפגוש בו בבית משפט. אני מתה להתעמת איתו, אני רוצה שהוא יהיה בחדר חקירות. אני רוצה שהוא יענה על שאלות קשות שהוא לא יצליח להתחמק".
ויש עוד מלחמות שאותן, בשל הצורך להיות ממוקדת, היא שומרת לפעם אחרת. למשל, נגד אחת הפעילות למען שחרורו של זדורוב, שעבדה באחד מבתי החולים לבריאות הנפש שבהם הייתה אולה מאושפזת, ולפי בדיקה שעשה משרד הבריאות, הוציאה מהמקום מסמכים רפואיים הקשורים אליה ועשתה בהם שימוש. למשל, נגד לא מעט כותבים ברשת שהופכים שוב ושוב בחייה ומציגים אותה מדי יום כרוצחת.
"אני יכולה להגיד לך, לפני שהספר יצא, כבר לקחו את השם של הספר, עיוותו אותו, הוסיפו קצת אותיות ומצאו עוד הוכחה. אני לא חוששת זה יקרה בטוח. אני חוששת שאנשים יקנו את זה כדי לבוז לזה או שלא ירצו לקנות את זה לילדים שלהם כי מדובר בי. אין לי איך להילחם בזה, אתה מבין? זה לא עוזר, הם פשוט יביאו משהו חדש או לא יקשיבו או לא יאמינו".
"פתאום העולם נופל עליך, כל החיים שלך משתנים ביום אחד לרעה, מאוד לרעה. אבל זה מטורף. אולי בן אדם נורמלי היה יודע מה לעשות עם זה וישר הולך לעורך דין, ישר מוצא לו ייצוג. אבל אני לא נורמלית, אני ישר נכנסתי למצב פסיכוטי. מחלת הנפש שלי מייצרת הזיות ופרנויות. ואז פתאום לפתע זה הופך להיות מציאותי. אני חושבת שאני הבדיחה של אלוהים. שאלתי את הפסיכאטרית שלי 'זה אמיתי מה שאומרים עליי בטלוויזיה?'. אז היא אמרה לי שהפעם המשוגעת זאת לא אני".
