שלום טרבלסי עלה בגיל 15 עם משפחתו מתוניס. בשנת 1970, ימי מלחמת ההתשה, גויס למילואים, אליהם יצא עם הסידור שלו שתמיד נמצא בכיס חולצת המדים שלו. הוא היה הבחור הדתי היחיד בפלוגה.
הפלוגה של שלום טרבלסי הגיעה לתעלת סואץ בימי מלחמת ההתשה. הוא היה הבחור הדתי היחיד. בערב יום שישי בעודו מתפלל, לאחר שבוע בו הם לחמו בגבול המצרי, הבחין בשלושה מטוסים בשמיים. הפצצות שהוטלו פגעו באוהל בו ישבו מרבית חבריו, כאשר אחת מהן העיפה אותו למרחק רב. הדבר האחרון שהוא זוכר מאותו יום הוא את ההדף שהרגיש מהפצצה נוספת.
שלום התעורר בבית החולים, אליו פונה במסוק צבאי עם פגיעה קשה ברגל. מה שהציל את חייו הוא הסידור, אשר ספג את הרסיס שיכול היה לפגוע בעורק הראשי שלו.
הסידור שהציל את חייו של שלום. צילום: עזרא טרבלסי
לקראת ציון יום הזיכרון, קצין תותחנים ראשי פגש אותו בביתו ואמר לו: "אומרים שפעם תותחן תמיד תותחן, והשירות בתותחנים זה משהו שמלווה אותך, וכמה שזה נכון אצלך. הסיפור שלך הוא סיפור על לחימה, על פציעה קשה, על אובדן חברים, אבל גם על תקומה. אני רוצה שתדע שמאז אותה מלחמה התפתחנו מאוד. יש לנו מדינה חזקה, יש לנו צבא חזק ומופלא. ואני מצדיע לך ולרשותך תמיד".
היום, שלום גר בבני ברק, יש לו 14 ילדים ונכדים רבים. הוא לא הפצוע הרגיל. הוא איש חרדי, מבוגר, שסוחב טראומה קשה - וספר התפילה שהציל את חייו? הוא עדיין שומר אותו קרוב אליו בחרדת קודש.
