דניאל מזרחי נפל במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 ומאז, כבר 50 שנה, חיי המשפחה נחלקים לשניים - עד אותו יום כיפור ואחריו. עודד מזרחי היה בן 11 בלבד כששכל את אחיו הגדול דניאל. בריאיון לאסף ליברמן וקלמן ליבסקינד בכאן רשת ב סיפר מזרחי על החיים לצד אחיו ועל הטלטלה הקשה שחוותה המשפחה כשנודע לה שדניאל נפל במלחמה.
האזינו לריאיון עם עודד מזרחי
"אין מקום שהוא לא לקח אותי איתו, למשחקי כדורגל, לחברים שלו. היום אני מסתכל אחורה ואומר – איזה ילד נודניק הייתי. אבל הוא עשה את זה בשמחה. אני זוכר הכול כאילו הייתי בן 30. הוא היה בחור רציני וחרוץ, היה ילד מחונן כבר בילדות. הערך העליון מבחינתו הייתה חברות. הדאגה הראשונה שלו היו החברים.
דניאל (דני) מזרחי
עודד סיפר כי על נסיבות הקרב שבו נפל אחיו למדו הוא והמשפחה רק כ-30 שנה אחרי כשהצליחו למצוא את המ"מ שלו. "שבועיים אחרי המלחמה הודיעו לנו שהוא נעדר. בדצמבר הודיעו לנו שהוא חלל שמקום קבורתו לא נודע ורק חצי שנה אחרי המלחמה הודיעו לנו שהגופה נמצאה ונערכה הלוויה צבאית בהר הרצל. בכל התקופה הזאת אחותי ודודה שלי סיירו בבתי חולים", סיפר עודד.
עודד ציין כי אחרי האובדן הקשה, המשפחה חוותה שבר עצום. "המשבר מלווה אותנו כל החיים. גם כשהחיים חזרו לשגרה, אלה לא היו חיים כי כל דבר נעשה מכוח האינרציה. אין לך שמחה אמיתית. אמא שלי לא הצליחה לחזור לחיים, מצבה הבריאותי הידרדר ולבסוף היא נפטרה משברון לב בגיל 61. הייתי מגיע מבית הספר ומוצא אותה כל יום בוכה, זה היה קשה מאוד".
דניאל (דני), בן ג'ורג'יה ואברהם, נולד ב-18 באוגוסט 1950 בירושלים. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר על-שם מנחם אוסישקין בירושלים, ואחרי כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר על-שם מאיר בויאר בירושלים, במגמה הריאלית. דני, כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, גדל באחת השכונות הלא-מטופחות של העיר. אחוז התלמידים העומדים בדרישות הלימודים והמתמידים בהם בשכונתו הוא נמוך, ודני היה מהיחידים שלמדו יותר מ-12 שנים.
כבר בהיותו תלמיד בבית הספר היסודי הכירו מוריו בכישרונותיו ושלחו אותו לחוגים שקיימה עיריית ירושלים לתלמידים מצטיינים. בחוגים אלה הוכשר לקראת הלימודים התיכוניים, והדבר סייע לו לעמוד ברמה הגבוהה שנדרשה בהם. דני אהב את הלימודים ורצה בהם, אך יחד עם זאת הכיר במצב הכלכלי הקשה ששרר בבית. הוא סבר שמוטב לו להפסיק את הלימודים ולסייע בפרנסת המשפחה, עד שתגיע העת להמשיך בהם. אולם הוריו, שידעו על אהבתו ללימודים והכירו בכישוריו, הצליחו לשכנעו שימשיך ללמוד בבית הספר התיכון.
דני סיים את הלימודים בבית-הספר התיכון בהצלחה. הישגיו היו תוצאה של כישרון רב ורצון עז לרכוש השכלה. ההורים לא חסכו ממנו דבר ועמדו לימינו בשעות של משבר וקשיים. הצטיינותו בכל תחומי פעילותו לא התבטאה בדיבורים כי אם בעשייה שקטה ורצופה.
בזכות צניעותו התחבב על חבריו ללימודים ולשכונה, ואף על פי שהיה נער שקט, התבלט תמיד בכל חברה. הוא הצליח לקשור קשרי ידידות עמוקה עם חברים, קשרים שנבעו מתוך התחשבותו בזולת ומתוך יחס הכבוד שרחש לבריות. דני, שהחיוך לא סר מעל שפתיו, היה מקור גאווה למשפחה, ועמוד התווך בחייה. חלק משעות הפנאי שלו הקדיש לספורט, וביחוד למשחק הכדורגל. אולם את עיקר שעות היום הקדיש ללימודים, גם אלה שנדרשו בבית-הספר וגם לימודים עצמיים להרחבת אופקיו, בעיקר בסיוע ספרים רבים שקרא.
דני גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למפקדי טנקים הוצב ביחידת שריון כמש"ק טנק "פטון". את מרבית תקופת שירותו עבר בסיני, והשתתף במלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב ביחידת מילואים ונקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. משחזר לחיים האזרחיים החליט דני להמשיך בלימודים גבוהים. הוא התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, ובחר ללמוד בחוגים לכלכלה וסטטיסטיקה. במשך השנה הראשונה ללימודים השקיע מאמצים רבים כדי לשמור על מקומו בין התלמידים הראשונים בכיתה, והצליח להיות תלמיד בולט ואהוב, וחבר אהוד על שאר הסטודנטים. הוא התכונן ארוכות לבחינות סוף השנה, ואף שנקרא לתקופת מילואים ארוכה, סמוך למועד הבחינות, הצליח להשלים את החסר, ללמוד ולקרוא בכל רגע פנאי וכך ניגש לבחינות מוכן ועמד בהן בהצלחה.
במלחמת יום-הכיפורים השתתף דני בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני עם יחידתו, גדוד סיור 87. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד, בלילה שבין 15 ל-16 באוקטובר 1973, בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר, כאשר גדוד הסיור מוביל את כל כוחות האוגדה במבצע הצליחה הקרוי "אבירי-לב", נפגע הטנק של דני באזור "החווה הסינית" והוא נהרג יחד עם כל צוותו.
כשבועיים לאחר מכן נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר. רק לאחר חודשיים של חרדות, תקוות וחששות, נודע להם שדני אכן נהרג. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הוא הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.
