"חדירת מחבלים לבקעת הירדן", קיבל יהודה את הדיווח ויצא לפעולה. "הוא היה מפקד תורן והאיר בעזרת הפרוז'קטור על הכביש, והגשש המשיך בחיפוש אחריהם. כשהוא לא מצא, יהודה ירד בעצמו, אחרי שצעד כמה צעדים, המחבלים ירו בראשו והוא נהרג". אלי ליפשיץ, אביו של יהודה סיפר לכתבינו תמר אלמוג ויואב קרקובסקי, שיצאו הבוקר (שלישי) לבתי העלמין כדי לשמוע את סיפורי הגבורה מפי המשפחות השכולות.
אלי ליפשיץ, אביו של יהודה, מספר על הרגעים שבהם "תמו חייו":
"הייתי בעבודה וקראו לי לחדר המנהל, ואמרו לי 'יהודה בנך נספה במלחמה'. עניתי - 'תמו חיי'. בזה נגמר העניין", סיפר על הרגע הנורא. "התחלתי מסלול חיים של שכול, חיים ללא חיים. כל דבר ששימח אותנו בעבר כבר לא משמח אותנו היום, ואין שום דבר שמנחם. אתה לא משתחרר מזה ולו לרגע אחד. ברגע שהוא מת חלק ממך מת, אתה כבר לא אותו אדם, אתה נכה למרות שאתה נראה שלם", סיפר ליפשיץ. פרופסור אסא כשר, אביו של יהורז שנפל: "הוא היה מצטיין בכל דבר שעשה, ותמיד זה היה בצניעות. בכל השנים שעברו מאז שנספה, אין רגע שבו אני לא עסוק באיזשהו פרוייקט שמשמר את הנוכחות שלו". הריאיון המלא עם פרופ' אסא כשר ובנו אבשלום: "שגרת החיים שלו הייתה של הצטיינות", סיפר כשר, "הייתה לו סיסמא 'אם אתה יכול – אתה חייב'. והוא מימש את זה. הוא היה יכול הכל והוא מימש את זה בהליכותיו. את הכל הוא עשה בסתר, אחרי שהוא נספה שמענו הרבה סיפורים עליו וזה כי הוא היה צנוע". יחד עם אביו של יהורז, היה נוכח בבית העלמין גם אחיו אבשלום, שסיפר: "ניסיתי לחפש את הדברים שקשורים אליו, לעשות תפקידים שכמה שיותר מזכירים לי אותו, בכיוונים שאולי הוא היה מעריך ואוהב". מכירים את זה שיש את אלה שכל השכבה מכירה אותם, הכוכבים שכולם יודעים מיהם? אז יניב חזקיה היה הכוכב הזה בשכבה. והיה ברור שהוא יהיה דמות מוכרת אחרי הצבא, שחקן או משהו בתחום הזה. ואז קרתה התאונה ב-1997 ויניב נהרג. היום ליד הקבר שלו בהרצליה, שוחחה תמר אלמוג עם הוריו, רחל ועובדיה. בבית העלמין בהרצליה, פגשו יואב ותמר את משפחת רודובסקי מהרצליה, שבנם גל נפל בלב לבנון בעת שהתנדב בשייטת. אביו סיפר: "הוא היה שחיין מצטיין, עבר מסלול מפרך מאוד, והוא היה מאוד צנוע, מפתיע לראות כמה הוא השפיע עד היום על אנשים. המוטו שלו היה לא פורש, עד שנהרג". שמואל כהן נהרג במלחמת יום הכיפורים, את קברו סבבו מספר אנשים היום: אלמנתו ירדנה, בתו, שאותה לא הכיר, נורית שהייתה בת חמישה חודשים כשנהרג, ושני אחים, שניהם חברי ילדות של שמואל שבאים בכל שנה - יצחק בן יצחק, השופט הבינלאומי בכדורגל, ואחיו דודו. ירדנה סיפרה על מותו של שמואל: "הוא בא מבית הכנסת, אכל שתי עוגיות שאמא שלו הייתה מכינה, משפחה מצרית עם עוגיות מסורתיות, ושתה כוס חלב. עשרה ימים אחר כך הוא נהרג בהפגזה של כלי טיס סורים. והיום אנחנו פה חמישים שנה אחרי, עם חברי ילדות". אריה בן אור אורבך, היה מפקד טייסת, שיומיים אחרי פעולה במלחמת ששת הימים, שעליה קיבל את עיטור העוז - נהרג בקרב אחר במלחמה. ליד הקבר עמדו שלושה דורות, שלוש נציגות. יונינה אלמנתו, ניצולת שואה, בתם ארזה, והנכדה. יונינה סיפרה על בעלה שהיה פטריוט גדול, "הוא היה יפה תואר, לא מעטים סיימו את קורס הטיס בזכותו".
