היה זה רגע גאווה מוצדקת לוותיקי ראש העין ולעירייה: סיפור הניצחון במאבק להצלתו של בית הקולנוע המיתולוגי, והיחיד בעיר, מדחפורי כרישי הנדל"ן. המאבק לשימור קולנוע "ירקון", הניצב שומם כבר שלושה עשורים, עמד במרכז כנס שעסק בשימור בתי קולנוע נטושים.
קולנוע "ירקון" בראש העין. המאבק הצליח (צילום: יאיר בראף)
מחוץ לבית מורשת יהדות תימן בראש העין, שם נערך השבוע הכינוס של המועצה לשימור אתרי מורשת, מוצגת המקרנה המקורית שהופעלה בקולנוע ירקון, שנפתח ב-1959. האדריכל יריב מנדל, שהציג את התוכנית המפורטת לשיקום המבנה, שהקימו הבריטים בימי המנדט, סיפר שהמקרנה תוצג על "במה מיוחדת בחלל המבואה עם שלט הסבר. שמרנו לה מקום של כבוד".
ראש העיר ראש העין, שלום בן משה, הסביר כי "במשך שנים רבות הקולנוע היה הדבר היחיד שהיה בעיר. לא היו בתי קפה, מסעדות, תאטראות. גרתי 15 מטר ממנו וראיתי שם את 'בן חור' וסרטים הודיים". עוד סיפרו בכנס שהמקרין חיים מליחי, מבעלי הקולנוע, נהג לחסום עם קרטון את הקטעים בהם התנשקו הגיבורים.
קולנוע "מוגרבי" בתל אביב, 1934. נהרס לטובת חניון (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
50 מיליון כרטיסים בשנה
במדינה בלי טלוויזיה, בתי הקולנוע היו מרכז הבילוי הפופולרי ביותר בישראל בשנות ה-50 וה-60. תורים ארוכים מאוד לקופות והקרנת סרט שלוש פעמים ביום במשך כמה חודשים, היו דבר שבשגרה. ב-1966 נמכרו 50 מיליון כרטיסים – מה שהפך את ישראל הצעירה לשיאנית עולם. לפי התאחדות ענף הקולנוע ב-2016, לשם השוואה, נמכרו 17 מיליון כרטיסי קולנוע - אף שמספר התושבים כיום גדול פי ארבעה מאז.
בתי הקולנוע אירחו גם הצגות, קונצרטים, כנסים פוליטיים ונשפים. בנתניה, קולנוע "אסתר" שימש אפילו להסתרת מעפילים בלתי חוקיים בימי המנדט. לא פעם הם נבנו במרכז העיר על ידי אדריכלים חשובים, והיו גדולים ומרשימים. אך כפי שקרה למאות בתי קולנוע בישראל, כניסת הטלוויזיה ובהמשך הווידאו לבתים הביאו לירידה קבועה בהכנסות של בעלי "ירקון" והוא נסגר לצמיתות כבר ב-1980.
איכשהו, המבנה בראש העין שרד והעירייה קנתה אותו והחלה לפעול לשימורו יחד עם המועצה לשימור אתרי מורשת. לפי התוכנית העדכנית, בחלל המרכזי במבנה יוקם שוב אולם קולנוע קטן מהמקורי אך יהיו שני חללים נוספים, מוזאון ובית קפה. "הקולנוע הזה הוא נוף ילדותנו ולכן לא יעלה על הדעת שהוא לא יישאר", סיכם ראש העיר. "הוא יהיה הנזר של השיקום והשחזור בעיר הזו".
קולנוע "רמה" ברמת גן, החזית שומרה ומאחוריה הוקם מגדל
נשארה רק הכניסה
אלא שהסיפור של ירקון חריג. רוב בתי הקולנוע כבר נהרסו לטובת בנייני מגורים או אפילו לחניונים כמו שקרה ל"מוגרבי" האייקוני בתל אביב. אחרים הפכו לחנויות או למקלטים להומלסים. בנתניה ובבאר שבע ממתינים "שרון" ו"אורות" המרהיבים לגאולה.
המודעות לנושא השימור החלה לעלות בשנים האחרונות לא מעט בגלל אלפי צילומיו של שרון רז, אדריכל וצלם שמתעד באובססיביות מאות "בתי קולנוע נעלמים" כהגדרתו. "אני מצלם אותם לפני שהם נהרסים כדי שיהיה להם שימור על ידי צילום", אמר. "אני נותן את הכבוד למורשת הבנויה הזו מתוך תשוקה אישית שלי, אבל זה בעצם יוצא למעגלים מאוד רחבים בחברה. המלחמה שלי היא בזמן, בדחפורים ובנדל"ן".
בשנים האחרונות היו כמה מקרים בהם נשמרו רק חזיתות של מבנים היסטוריים, ומאחוריהם הוקמו לרוב מגדלים. כך, במה שמכונה בלעג "פסאדיזם", שני הצדדים יוצאים נשכרים כביכול: יש מבנה חדש, אך הוא מתחשב בעבר ומשמר אותו. ככה כבר נעשה בקולנוע "רמה" ברמת גן", וזה גם התכנון עבור קולנוע "ארמון" בחולון, "סביון" בבת ים ו"עדן" בתל אביב – מהמוסדות התרבותיים הבולטים בעיר העברית הראשונה. "עדן הוא אולי הקולנוע החשוב ביותר בארץ והוא זוכה לבוז מוחלט", אמר ל"כאן" דוד שליט, חוקר קולנוע שמנסה אף הוא להעיר אנשים לפני שיהיה מאוחר מדי.
קולנוע "עדן" בתל אביב, מהמוסדות התרבותיים הבולטים בעיר העברית הראשונה (צילום: משה מילנר)
לשאלה מה לדעתו צריך לעשות עם עדן, שכן רק קירותיו החיצוניים שרדו, הוא השיב: "להשאיר את המקום כמו שהוא ולעשות שם גינה. בקיץ אפשר להקרין סרטים ואז אתה משמר את האווירה של פעם. גם הקולוסאום הוא חורבה, וגם הכותל. אין בעיה שהמקום יישאר כמו שהוא". שליט קובל על כך שתאטראות ומוסדות תרבות אחרים זוכים לתמיכה מהמדינה, אך לא בתי הקולנוע ההיסטוריים: "צריך להכיר בכך שבית הקולנוע היא יצירה ארכיטקטונית מיוחדת שאין כמוה, עתיקה של המאה ה-20. ישראל תומכת ביצירת קולנוע, אז אין סיבה שלא יירתמו לשמור על בתי קולנוע".
קולנוע "ציון" בירושלים, 1945. הבילוי הפופלרי לפני הטלוויזיה (צילום: JNF, לע"מ)
"חלק מהזהות שלנו"
נוכח האדישות הרבה ויזמי הנדל"ן, יש כאלה שהחליטו לעשות מעשה. קבוצת תושבים בכפר סבא נאבקת כבר יותר מעשור להציל את קולנוע "עמל" שנעל את שעריו בימי האינתיפאדה השנייה, אחרי שאת מספר הצופים אפשר היה לספור בכף יד אחת. אבל ההיסטוריה של עמל מרחיקה הרבה יותר מהצגות הערב או מהופעתו בסרט "איים אבודים", שכן זהו מבנה התרבות הראשון בכפר סבא.
עמל, שהורחב עם הזמן אך עומד בשלמותו, הוקם ב-1937 על ידי תושבים שרצו בית תרבות ליד הבית. על התכנון הופקד אריה שרון, שזכה אחרי שנים בפרס ישראל לאדריכלות, והתושבים מימנו ובנו בעצמם את המוסד המרשים. בהמשך הפך עמל לקולנוע שפעל עשרות שנים ואירח טקסים ואירועים.
בתחילת העשור שעבר מכרה אותו ההסתדרות, שהחזיקה בבעלות על המבנה, לחברה פרטית, ומאז עומד עמל שומם ועתידו מעורפל. עיריית כפר סבא אמנם הגדירה אותו כמבנה המיועד לשימור - מה שמספק לעמל הגנה מסוימת מפני הריסתו מחר בבוקר - אולם בפועל כבר שנים שאין כל התקדמות. כאן המקום לציין שבעבר הלא רחוק נהרסו מבנים היסטוריים ברחבי הארץ, על אף שיועדו לשימור.
מבנה התרבות הראשון בכפר סבא, קולנוע עמל ב-2013 (צילום: אור לוי)
ב"ועד הפעולה למען עמל", שכולל בעיקר הורים צעירים, לא הסתפקו בהקמת קבוצת פייסבוק (שמונה יותר מ-300 חברים) ומקיימים פעילויות משפחתיות שונות בגינה ההיסטורית שמול הקולנוע, סיורים ואף הדרכות בבתי ספר יסודיים בעיר. התושבים מתגעגעים פחות לקולנוע, ומעוניינים להחזיר את עמל לייעודו המקורי – מרכז קהילתי. "עמל הוא בין המבנים ההיסטוריים האחרונים בעיר שעוד ניתן להציל", אמרה יו"ר הוועד שירה אורן.
"כשהסירו את השלט שמספר על ההיסטוריה של המבנה (מיד אחרי מכירתו, י"ב) הבנו שקורה משהו", סיפרה ל"כאן" תמי פלג כהן, פעילה בוועד. חברתה הדר לביא הוסיפה: "המקום הזה הוא הזהות שלנו. זו גם נוסטלגיה אבל זה גם חלק מאתנו".
מעיריית כפר סבא לא נמסרה תגובה, חרף פניות חוזרות.
מעיריית נתניה נמסר בהתייחס לקולנוע שרון כי היא "מעודדת את שימור הערכים בקולנוע שרון. עם זאת, חשוב להדגיש כי הבעלות על מבנה הקולנוע הינה פרטית. באחרונה מתקיימים דיונים בין מהנדס העיר והבעלים הפרטיים על מנת לבחון אפשרויות שימור ובנייה וגיבוש פרוגרמה לפרויקט".
