תוחלת החיים של האוכלוסייה הערבית בישראל נמוכה יחסית לאוכלוסייה היהודית - 79 שנים לעומת 82.7. עם זאת, היא הגבוהה ביותר בהשוואה לעולם הערבי-מוסלמי. כך עולה מדוח מצב המדינה לשנת 2017 של מכון טאוב, המתפרסם היום (רביעי).
עוד עולה מהדוח כי בשנים האחרונות חלה עלייה מרשימה בתעסוקת חרדים, ובייחוד חרדיות וכמו כן זינק שיעור הפנייה של נשים ערביות לאקדמיה. בתחום החינוך ההוצאה לתלמיד גדלה בכל המערכת, אולם בעיקר בשכבות החזקות וכותבי הדוח מדגישים כי האתגר הגדול הוא צמצום האי שוויון החמור בין תלמידים מרקעים שונים. עוד מצביעים כותבי הדוח כי חלקה של הממשלה במימון שירותי הבריאות נמוך יחסית למדינות ה-OECD, ובמקביל חלה מגמת עלייה בהוצאה הפרטית על בריאות. לצד צעדים שנקטה הממשלה להתמודדות עם מצוקה חברתית, רמת ההוצאה החברתית עודנה נמוכה יחסית למדינות רווחה אחרות, ולכן הדוח לא צופה ירידה משמעותית בהיקף האי שוויון והעוני.
לפי הדוח, קיימים פערים ניכרים בחברה הישראלית בתמותת תינוקות: בקרב יהודים שיעור התמותה עמד על כ-2.7 לאלף לידות, לעומת כ-3.4 בקרב דרוזים, כ-3 בקרב נוצרים וכ-7.5 בקרב מוסלמים. כותבי הדו"ח מציינים כי תמותת תינוקות בפרט, ותוחלת החיים בכלל, קשורות למצב החברתי-כלכלי של האוכלוסייה. סיבות המוות האופייניות לערבים שונות מהסיבות המובילות אצל יהודים. בקרב ערבים בולטים במיוחד מומים מולדים, תאונות דרכים ועבודה ושיעורים גבוהים יחסית של מחלות כרוניות. לפי הדוח, ניתן להסביר חלק מהפער בדפוסים חברתיים של האוכלוסייה הערבית, כמו נישואי קרובים שמעלים את שיעור המומים המולדים וכן בשיעור גבוה של מעשנים. במחוזות שיש בהם ריכוז גבוה של אוכלוסייה ערבית – בחיפה, בירושלים ובעיקר בצפון – ניכר מחסור ברופאים, בכוח אדם סיעודי ובציוד רפואי.
בשנים האחרונות חלה עלייה מרשימה בשיעורי התעסוקה של חרדיות וחרדים צעירים בכל הזרמים: בין 2008 ל-2013 עלו שיעורי התעסוקה של חרדיות וחרדים בגילי 30–23 והגיעו לרמה של 73 אחוזים בקרב נשים ו-36 אחוזים בקרב גברים. העלייה המשמעותית ביותר חלה בקרב נשים וגברים מהזרם החסידי. שיעורי התעסוקה של צעירים חרדים המתגוררים בערים חרדיות הומוגניות , כמו ביתר עילית ומודיעין עילית, הן בפריפריה הן במרכז, נמוכים בהרבה משיעורי התעסוקה של חרדים המתגוררים בערים מעורבות.
רוכשים ביטוח רפואי פרטי
לפי הדוח, חלקה של הממשלה במימון שירותי הבריאות נמוך יחסית למדינות ה-OECD, ובמקביל חלה מגמת עלייה בהוצאה הפרטית על בריאות: מכ-4.5 אחוזים מסך ההוצאות של משקי הבית בשנת 2000 ל-5.7 אחוזים ב-2015. הסיבה העיקרית היא רכישת ביטוחים פרטיים. הביקוש לטיפולים רפואיים עלה, בעיקר עקב הזדקנות האוכלוסייה, ובד בבד הצטמצם היצע כוח האדם הרפואי, בעיקר במערכת במימון ציבורי. עקב כך עלו מחירי הרפואה. כותבי הדוח מציינים כי מגמות אלו, בצירוף התלות הגוברת במימון פרטי מביאים להגדלת הפערים בנגישות שירותי הרפואה עבור משקי בית ברמות הכנסה שונות ואזורים שונים בארץ. בדוח נכתב כי הטיפול הסיעודי בישראל עדיין ירוד בהשוואה למדינות המפותחות ונדרשת אסטרטגיה להסדרת הנושא – הן מבחינת כיסוי ביטוחי רחב יותר הן מבחינת תכלול הטיפול בקשישים בידי גורם אחד.
בהתייחס למערכת החינוך כותבי הדוח מדגישים כי האתגר הגדול הוא צמצום האי שוויון החמור בין תלמידים מרקעים שונים. הם כותבים כי מבחינה זו חלה התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, אולם הדרך לשוויון עוד ארוכה. כך, ההוצאה לתלמיד גדלה בכל המערכת, אולם בעיקר בשכבות החזקות. פחות מ-30 אחוזים מהתוספת הוקצו לתלמידים בשני החמישונים הנמוכים. מספר השעות לתלמיד בחינוך הערבי נותר נמוך ממספר השעות לתלמיד בחינוך העברי. תוצאותיו של המהלך לצמצום במספר התלמידים בכיתה ניכרו בעיקר בחינוך הערבי, שהכיתות בו היו גדולות מאוד לפני כן.
לפי הדוח, ליבשת המוצא של ההורים יש השפעה ניכרת על הכנסתם החזויה של ילדיהם, בכל המגזרים. בפיקוח על הכנסתם והשכלתם של ההורים, והשכלת האם בפרט, עולה כי יהודיות לא-חרדיות שאביהן נולד בצפון אפריקה צפויות להרוויח יותר מנשים שאביהן נולד בארץ. ממצא זה עשוי להעיד כי בהינתן שוויון הזדמנויות בהשכלה, הפערים העדתיים בשכר מצטמצמים. לעומת זאת, גברים שאמם נולדה באחת ממדינות אסיה צפויים להרוויח פחות מגברים שאמם נולדה בארץ.
התרחבות מערך הדיור הציבורי
מהדוח עולה כי מדיניות הרווחה בישראל נותרה יציבה למדי בעשור האחרון. אך לצד צעדים שנקטה הממשלה להתמודדות עם מצוקה חברתית, רמת ההוצאה החברתית עודנה נמוכה יחסית למדינות רווחה אחרות, ולכן לא צפויה ירידה משמעותית בהיקף האי שוויון והעוני. ההוצאה החברתית על רווחה, בריאות וחינוך עמדה בשנת 2016 על 205 מיליארד שקל, 57 אחוזים מסך ההוצאה הממשלתית. ההוצאה על רווחה עומדת על כמחצית מסך ההוצאה החברתית, ועל כשליש מסך ההוצאה הממשלתית. לפי הדוח, תקציב משרד השיכון והבינוי הכפיל את עצמו ב-2016 (ביחס ל-2015) והיה קרוב ל-4 מיליארד שקל. אחד הביטויים לכך הוא התרחבות ניכרת של מערך הדיור הציבורי: נרכשו כ-780 דירות חדשות והוקצו 150 מיליון שקל נוספים לרכישת דירות למאגר.
הדוח מציין כי גורם מרכזי לפערי ההשכלה בין יהודים לערבים הוא רקע חברתי-כלכלי חלש יותר של האוכלוסייה הערבית. בפיקוח על הרקע החברתי-כלכלי, שיעורי הזכאות לבגרות בקרב נשים ערביות היו גבוהים יותר מאשר בקרב יהודיות, או שווים להם בכל הקבוצות, אולם בקרב הגברים עדיין נמצאו פערים לטובת היהודים – והפערים אף גדלו בעשור האחרון. שיעור הפנייה לאקדמיה עלה מאוד בקרב נשים ערביות, במיוחד בדואיות ודרוזיות – עלייה של כמעט 50 אחוזים בין 2008 ל-2013. בקרב גברים השיפור נמוך בהרבה, אם כי ייתכן שחלק מכך נובע מהעובדה שהנתונים אינם כוללים לימודים לתואר אקדמי בחו"ל, הנפוצים בקרב גברים ערבים.
