בגיל 46 חוותה ג'וליה זאהר, מורה מנצרת, זעזוע גדול כשהתאלמנה במפתיע מבעלה. היא נותרה לבד עם ילדיהם, עם חובות כספיים וגם עם ירושה מהבעל המנוח – מפעל הטחינה "אל-ארז". בניגוד לכל הציפיות ובלי שום ניסיון, ג'וליה בחרה לעזוב את מערכת החינוך ולהתמסר לניהול המפעל המשפחתי – שמאז הפך לאחד המוצלחים והמשגשגים בתחום. "ידעתי שאני רוצה להשאיר את המפעל אצלי", שחזרה היום (חמישי) בראיון לתוכנית "מרחאבית" בכאן רשת ב'.
האזינו לראיון עם האישה מאחורי ההצלחה של מפעל הטחינה:
"לפני מות בעלי לא הייתי מעורבת בכלל במפעל. הצעתי לו כל הזמן לעזור, אבל הוא לא רצה", נזכרת זאהר. "ב-2004, אחרי שהוא מת, חשבתי על כמה מישורים. קודם כל, היה מיתון כלכלי ולעובדים האלה לא היה מקום ללכת אליו. חוץ מזה, חשבתי על הילדים שלי. הם התרגלו לחיות ברמה גבוהה יותר מאשר משכורת של מורה. זה לא הספיק. אם הגלגל לא היה ממשיך להסתובב – הייתי בבעיה".
לדבריה, "אנשים לא חשבו שאצליח והרימו גבה. היו מתקשרים להציע לי לקנות ממני את המפעל, וזה רק העצים אצלי את האתגר. עבדתי בהתחלה המון, 12-13 שעות ביום, עד שהכרתי כל בורג בכל מכונה. אנשים ראו שאני רצינית, והתחילו לכבד ולעזור לי".
לרגל יום האישה הבינלאומי, זאהר מבקשת להעביר מסר ברור לנשים ובכלל: "זכות לוקחים, ולא מחכים שייתנו לך. אל תחכו לחברה ותאשימו שהיא לא נותנת להתקדם. תעשו, שימו את הפחדים בצד, תאמינו בעצמכם ותתקדמו. מי שיש לה יוזמה בראש – שתתחיל לעשות בלי לפחד".
