מארי אליאס התחילה לשחות בגיל 6, אבל פרשה מהענף בגיל 16. היא לקחה הפסקה מעולם הספורט, והתרכזה בלימודי משפטים. בגיל 26 היא מצאה את עצמה לגמרי במקרה בתחרות ריצה, שבה הגיעה אל המקום השלישי, ומהר מאוד הפכה לאלופת ישראל בחצי מרתון. משם הדרך לטריאתלון, בגיל 33, הייתה המסלול הטבעי מבחינתה.
"ספורט הוא הכלי שנותן לי לבטא את עצמי בצורה הכי מזוקקת שיכולתי לבקש. להביא את הגוף לקצה – זה משהו שאני מכורה לו", אומרת אליאס (36), אלופת ישראל בטריאתלון. אולם, על אף הישגיה המרשימים היא לא מייצגת את ישראל בנבחרת הלאומית בגלל גילה, בטענה כי אין לה אופק הישגי.
"כשאני לא רוצה לקום בבוקר לאימון, אז אני מדמיינת את עצמי מפסידה", מספרת אליאס, שלדבריה חושבת בתחרויות אך ורק על הניצחון. "את הניצחונות שלי – את מרביתם אני לא זוכרת. את ההפסדים – אני מתעוררת איתם בבוקר. אני לא מפסיקה לשחזר את הרגעים האלה".
אליאס מתאמנת פעמיים ביום, שבעה ימים בשבוע, ולפחות פעם אחת בשבוע משתדלת להתקלח בבית ולא במלתחות האצטדיון. על אף שהיא כל הזמן נלחמת בזמן, היא יודעת שהגיל הוא דווקא היתרון שלה בהתמודדות הנפשית הכרוכה בלהיות ספורטאית הישגית.
"אני לא מאמינה שאי-פעם תהיה לי תשוקה למשהו כמו לספורט", מודה אליאס. אבל במבט אל העתיד היא חושבת על העבודה שלה ברשות הספורט של עיריית תל אביב כשלב הבא מבחינתה, ומאמינה שבעיסוק שלה בספורט ההישגי - היא עוזרת לדור העתיד להמשיך את מה שהיא התחילה.
