ניצולת השואה תמר דניאלי, שחשבה שכל משפחתה נספתה, גילתה אחרי עשרות שנים כמה קרובי משפחה שהתנצרו וחיו בפולין. זאת לאחר שנכדתה, מיה, החלה לחקור ולנסות למצוא קצה חוט באמצעות מידע מצומצם שמסרה לה סבתה. בנוסף, הצליחה מיה לאתר את בתה של הרוזנת מריה, עליה שמרה דניאלי כילדה בתמורה לקורת גג בזמן שנמלטה מהנאצים. "מיה התחתנה לפני שנה והייתה לה נציגות של סבתא בחתונה. כולם התרגשו", סיפרה תמר לאסתי פרז בתכנית בחצי היום בכאן רשת ב'.
בשנת 1941, לאחר שהנאצים הגיעו לכפר בו התגוררה, נשלחו תמר ובני משפחתה לגטו ז'שוב. אמה העלתה אותה על עגלה לכיוון כפר שבו הסתתרה דודתה. "לא ראיתי כלום, רק בכיתי ובכיתי", משחזרת דניאלי. "אחי רץ אחריי, רוצה שאקח אותו - ואני לא יכולה". דודתה של תמר כעסה כשראתה את הילדה והחליטה שתחזיר אותה למחרת, "אבל למחרת לא היה לאן לחזור", מספרת תמר. "לקחו את כל האנשים שהיו בגטו לבור ביער. ירו בנשים ובילדים והרגו אותם, את אמא שלי, אחותי, אחי, דודתי". תמר נשארה לבד והמשיכה מכפר לכפר. "ילדה שמחפשת מקום. היום אני לא מבינה ולא מאמינה שעשיתי את זה, אבל לא הייתה ברירה".
תמר הגיעה לביתה של הרוזנת מריה, שם טיפלה בילדתה הקטנה גרז'ינה. בין השתיים שררה אהבה גדולה, "היא הייתה כמו אחותי הקטנה", מספרת דניאלי. שנה לאחר מכן, נשלחה תמר לבית יתומים, ומשם לישראל, לבדה.
"הבילוש היה קשה", מספרת מיה, נכדתה של תמר. "עשיתי מחקר עצמאי בגוגל ולא היו מספיק אזכורים. פניתי לשגרירות פולין בישראל ושם עזרו לי. קיבלתי את הכתובת, שלחתי מכתב בדואר עם איתור שלי ב-GPS. סבתא ידעה מראש שאחפש, אבל לא דיווחתי על כל השלבים כי היא לא חשבה שאצליח. אחרי שתיאמנו שיחת טלפון עם גרז'ינה, באנו לסבתא ודיברנו והחלטנו שהן צריכות להיפגש. כשזה מצליח זו התרגשות גדולה".
"מאז שאמי מתה - לא בכיתי"
"המפגש היה מרגש", משחזרת תמר. "ירדנו בקרקוב וגרז'ינה חיכתה לי עם זר פרחים, יחד עם בתה וחתנה. הייתה כימיה טובה בינינו, היא סיפרה לי שהיא זוכרת אותי ושאמא שלה זכרה אותי, סיפרה לי על גן פלאנטי בו טיילנו ואכלנו בייגלה. היא אמרה שאמא שלה בכתה וזכרה אותי. מאז שאמי מתה לא בכיתי, רק פעם אחת כשבעלי נפטר. הייתי רוצה לבכות".
דניאלי וגרז'ינה נפגשות בתחנת הרכבת בקרקוב (צילום: באדיבות המשפחה)
שבוע לפני יום ההולדת של סבתה, קיבלה מיה מייל בפולנית ששלח הנכד של יאן וסלר, בן הדוד. "הכל חדש לו, אין לו מושג. הוא סיים את המייל ב'ישמור אותך האלוהים ורוח הקודש'. אחרי יומיים הגיע מייל נוסף, הפעם באנגלית מהנינה של יאן, בו היא מזמינה אותנו לארוחת צהריים". תמר מתארת את בת דודתה כ"אישה יפה ונחמדה, והבת שלה דומה למיה".
"מיה התחתנה לפני שנה והייתה לה נציגות של סבתא בחתונה. כולם התרגשו, גם גרז'ינה ובתה ובן זוגה. אנחנו נוסעים בספטמבר למשפחה הפולנית, לחתונה של הקרובים. זו המשפחה היחידה שנשארה לי, כולם נספו ומרגישים שזה מה שנשאר".
"בתור דור שלישי, אצטרך להעביר את הסיפור. זו משימה קשה כי לא שיתפו אותי ופחדתי לשאול", אומרת מיה. "הייתי צריכה לדלות את מעט הפרטים שסבתא נתנה לי ולהצליב עם המציאות. מבחינתי לראות תמונות ולהבין מה קרה שם – זה מאוד חשוב".
