הזמרת, הפזמונאית והשחקנית אתי אנקרי מספרת על תשעה באב שלה במסגרת פרויקט "חורבן הבית" בכאן מורשת. "בבית הוריי, תשעה באב תמיד נחשב ליום הכי נורא בשנה. זה היה יום שלא רצו בו", סיפרה אנקרי בריאיון לדבורה גוטמן-קיציס.
"רק בשנים האחרונות אני מצליחה להתייחס ליום הזה גם בהיבט של גאולה. חשוב בעיניי להחדיר לתודעה שהיום הזה שייך לחורבן עוד מחטא העגל, אבל זהו גם היום שנולד בו המשיח. באותו היום יש גם כוח של גאולה. זה היום הכי נמוך בשנה ובהיסטוריה היהודית אבל המקום הכי נמוך מתקשר בדרך כלל גם עם המקום הכי גבוה".
האזינו לריאיון המלא עם אתי אנקרי:
מה את זוכרת מתשעה באב בבית שבו גדלת, מעבר להיותו נורא?
"לכל חג ומועד יש את המאכלים שמאפיינים אותו. בתשעה באב היו יושבות הנשים ועושות פתיתים. זה נקרא "חלאלם". אני לא יודעת למה, אבל המילה חלאלם מזכירה לי קצת את המילה חלל. צריך לבדוק למה. בכל מקרה, הן הכינו פתיתים. והיה גם תבשיל עדשים. עדשים וביצים – שניהם סימן לאבל.
"מה שמעניין הוא שיש מנהג לפיו מחצות היום מתחילים לנקות את הבית. היו כאלו שאפילו סיידו אבל אצלי לא ראינו את זה. אמא שלי אומרת שמחצות היום מתחיל לעלות האור של המשיח.
נשים היו גשר בין הדורות. העבירו את הלפיד ואת הסיפור של העם מלמטה. דרך האוכל והמנהגים.
"נכון. בשנה שעברה רציתי לעודד את עצמי בתשעה באב והלכתי לשיר קצת קינות. הניגון מעלה את העצבות, אחרת ממש אי אפשר להחזיק את העצב של היום הזה. ראיתי שם בקינות את הסיפור של חנה ושבעת בניה. נשים מאוד חזקות שהקריבו הכל, ממש במסירות נפש. דבר ידוע שבספרד נשים הקריבו את עצמן על קידוש השם.
כך גם הציפייה למשיח. זו עבודת חיים לחכות למשיח. צריך לדעת איך לצפות ולצפות בלי לשמור אכזבה בפנים. זו עבודה ממש. זו מן ציפייה שמנקה בתוכה כל מקום של אכזבה. זו עבודה פרטית של אמונה שמצטרפת לעבודה כללית. אני חושבת שכל אחד צריך לעבוד על זה. כמו שמדברים היום הרבה על מחשבה טובה, כך תקווה וציפייה למשיח היא אמונה מאוד חזקה בטוב הקיים, שהוא נסתר הרבה פעמים, ואנחנו מביאים אותו מהנסתר לנגלה בכוח האמונה. מדובר בעבודה על שריר מאוד חזק של אמונה. מחשבה יוצרת מציאות".
הריאיון המלא עם הזמרת והיוצרת אתי אנקרי שודר במסגרת פרויקט "חורבן הבית" של כאן מורשת. תדרים: 92.5 ,90.8, 100.7, באתר "כאן" או באפליקציה "כאן od"
