דמיינו את הסיטואציה הבאה: סרט ישראלי יוצא לאור ומתקבל בהאהדה עצומה על ידי הפלסטינים. אבו מאזן מזכיר אותו בנאומים והרשות הפלסטינית מארגנת הקרנה חגיגית שלו ברמאללה. נשמע בדיוני?ובכן, זו המציאות. מדובר על הסרט התיעודי "טנטורה", ובשנה האחרונה מאז שיצא לאקרנים הפלסטינים קנו באופן חריג את הזכויות שלו לשידור בשטחי הרשות הפלסטינית וקטעים ממנו תורגמו לערבית ונפוצו ברשתות וזכו למאות אלפי צפיות.
הסרט מספר על הכפר הערבי טנטורה שהיה קיים עד מלחמת העצמאות באזור זיכרון יעקב. בסרט מתראיינים לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנלחמו שם ב-1948 והם מספרים על טבח, לכאורה, שביצעו כמה מהלוחמים ב-200 מתושבי הכפר שלא היו חמושים ועוד מעשים קשים מאוד בזמן הקרבות. מדובר בעדויות שהתגלו כבר בשנות התשעים אבל הושתקו עד לסרט הזה.
התגובה הפלסטינית לסרט היא יוצאת דופן. הממסד הפלסטיני מחרים את כלל היצירה התרבותית הישראלית - כל דבר שנוגעים בו יוצרים ישראלים, מסדרות מקומיות ועד לגל גדות - את הכול אסור לשדר ואסור לדבר עליו. ופה, בטנטורה, הבמאי אלון שוורץ הוזמן להקרנות בשטחים ויש אפילו התעניינות מיוחדת כי מדובר בסרט ישראלי. זה דבר שלא קרה אף פעם.
ההסבר לזה הוא פשוט: טנטורה, בשביל הפלסטינים היא הוכחה לכך שהם צודקים. מלחמת 48, הנכבה, אכן היה מורכבת מפשעי מלחמה. הם הקורבנות וישראל היא האשמה, והנה – הישראלים מודים בזה גם עושים על זה סרט. ככה טנטורה הפך למטבע לשון אצל אבו מאזן ואפילו לטענה שכמוהו יש עוד 50.
העניין הוא שטנטורה הוא סרט תיעודי על אירוע של כפר אחד, ועל ההשתקה של עדויות שהתגלו סביב הלחימה שם. הוא לא מנסה לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני או לטעון שכל מלחמת העצמאות הייתה רצופה מעשי טבח נוראים, אלא דווקא להציג את האירוע הזה כמו שהוא – חריג וקשה מאוד - שהושתק.
אבל בשביל הפלסטינים זה לא משנה: חיבוק הדוב כבר יצא לדרך. וככה, סרט שזוכה ליחס צונן מאוד בישראל, הופך ללהיט פלסטיני. כי בסכסוך הזה לאמת ההיסטורית יש פחות מקום. מה שחשוב הוא את הנרטיב של מי אתה משרת, ובמקרה הזה - הפלסטינים קיבלו מתנה, והם הולכים לנצל אותה עד הסוף.
