לכבוד חג החנוכה, או חג האורות, כתבי כאן חדשות סיפרו בנימה אישית בכאן רשת ב על סיפור קשה שהיה להם השנה - ואיך הם בכל זאת מצאו בתוכו אור.
תמר אלמוג: מאירים פינות חשוכות בתאי המעצר
האזינו לסיפור "מחושך לאור" של תמר אלמוג, פרשנות המשפט
כמו בחנוכה, גם הסיפורים שאנחנו מלווים הרבה פעמים מתחילים בחושך, לפעמים זה הסיפור השחור עצמו. לפעמים זאת האפלה שאנחנו מגששים בה במהלך החיפוש אחר העובדות, אחר האמת. אחד הדברים שהעיסוק בעיתונות בכלל ובתחום המשפט בפרט לימד אותי, זה שבדרך כלל לא הכול שחור משחור או לבן מסמא, יש הרבה מורכבות באמצע. ובחנוכה הזה אפשר לומר בגאווה שבכאן חדשות ליוונו מעבר מחושך לאור, ועזרנו להאיר פינות חשוכות בבתי המעצר, ובכלל בנוגע לזכויות עצורים וחשודים בישראל. או ליתר דיוק, היעדרן. בשנה החולפת הצטרפה תופעה חדשה וקשה: בשל היעדר מקום בבתי המעצר, חשודים מצאו את עצמם עצורים בתאים בתחנות משטרה. העניין הוא, שהתאים האלה לא מיועדים לשהות ארוכה, גג לשעות ספורות בין חקירות. מרגע שהתחלנו לעסוק בכך, הסיפורים לא הפסיקו לזרום. זה ישן על הרצפה, זה היה אזוק כמעט כל שעות היממה, ועל אור שמש או ארוחה של ממש בכלל אין על מה לדבר. בכל פעם פנינו לרשויות, בדקנו, לחצנו, פרסמנו. זה לא שלא רצו שם, אבל המצב היה חשוך. נקודת האור הייתה הסניגוריה הציבורית, שעושה עבודת קודש. שם נלחמו בעניין, כתבו דוח חירום וניסו לשמור על זכויות של מי שיותר ממחציתם אפילו לא יהפכו לנאשמים. בנובמבר השנה, גילינו שסוף-סוף זה נגמר. בזכות עבודה משולבת של הגופים הרלוונטיים ובראשם המשרד לביטחון הפנים ושב"ס – ואין עוד עצורים בתחנות משטרה. זה רק עניין אחד מתוך שורה ארוכה של דברים שדורשים טיפול, שינוי. על זכויות עצורים וחשודים כמעט לא מדברים, אלא אם מדובר במשהו כמו תנאי מעצר של עד בתיקי האלפים. זה לא נושא שמביא מצביעים, זה לא נושא שאוהבים לדבר עליו. אבל לשם כך אנחנו כאן. האזינו לסיפור "מחושך לאור" של דקלה אהרן-שפרן, כתבת בריאות בשנה האחרונה גיליתי שעבור הרבה מאוד ישראלים הקורונה עדיין כאן. מאפילה על החיים שלהם עם תסמינים שנשארים גם שנה וחצי אחרי שחלו. לפני כחצי שנה פרסמנו שלפי הערכות של משרד הבריאות, מאות אלפי בני אדם בישראל לוקים בפוסט קורונה - אך בו בזמן, כמעט כל המרפאות הייעודיות לטיפול בתסמונת נסגרו. נדהמתי לשמוע מאנשים שהמחלה הפכה להם את החיים לגמרי. היה קשוח לראות את האנשים נאבקים גם בתסמינים וגם בביורוקרטיה - כשאף אחד לא מקשיב להם. לצד הסיפורים המטרידים, הייתה גם קרן אור שאני זוכרת במיוחד. זה התחיל מפרסום שלנו על כך שלמרות שבבית החולים זיו בצפת יש ציוד ויש תשתיות - היחידה לטיפול בשבץ מוחי לא פועלת בגלל מחסור בתקנים. אחרי חודש וחצי הודיע בית החולים שהמחלקה נפתחה לקבלת מטופלים. בציון היום הלאומי ליציאת יהודי המזרח והבלקן, החלטתי לגשת ליום הזה דרך הסיפורים של ההורים שלי - בכך הגשמתי חלום וזכיתי לראיין את אבא ואמא על החיים שלהם באפגניסטן והקהילה היהודית שם. האזינו לסיפור "מחושך לאור" של חן ביאר, כתב איזור חיפה והגליל אני זוכר את התחושה שאחזה בי כששמעתי על תושבת הצפון שנאנסה בידי שני הוריה במשך 13 שנים. קשה להאמין שהורים יכולים לעשות דבר כזה לבתם, קשה להאמין שמשהו כזה יכול להימשך כל כך הרבה זמן מבלי שאף אחד יעצור את זה; וקשה להאמין שחלפו עוד שש שנים מהרגע שהגישה את התלונה ועד שהוגש כתב האישום. בפרק הזמן הזה אף כל מי שאמור היה להיות לצידה - הפנה לה עורף. בתוך כל הסיפור האפל הזה, הייתה נקודת אור חשובה. כאשר פגשתי אותה, גיליתי להפתעתי מישהי חזקה ואמיצה הרבה יותר ממה שדמיינתי. יש לה אהבה ובת זוג תומכת, חלומות שאין לי ספק שהיא תגשים - והיא ממשיכה להילחם יום יום כדי לשקם את החיים שלה. האזינו לסיפור "מחושך לאור" של אורלי אלקלעי, כתבת עמקים ושפלה בשנה האחרונה ליוויתי מקרוב פעם אחר פעם את פרשיות ההתעללות בילדים בגנים ברחבי הארץ. הפרשה בגן "לולי של אורלי" בפתח תקווה הייתה אחד הסיפורים הקשים שחוויתי. לשמוע את הקלטות צווחת הילדים, לראות את התיעודים של התעללות הפעוטות והשבר של ההורים שליוויתי אותם פעם אחר פעם, להסתכל עליהם מתרסקים בבית המשפט, או כשהם יוצאים ממסירת העדות לאחר שצפו מתיעוד נוסף של ההתעללות בילדיהם. החושך הזה שחוזר כל פעם בעיר אחרת, מקרה אחד שמציפים - ומיד צצים עוד כמה מקרים, לא עוזב אותי. מצד שני, ליוויתי את משפחת נחום מעכו שאיבדה את היקר לה מכל, את בתם ספיר ז"ל, ברצח מתועב שרצח אותה בן זוגה. אבל בתוך כל החושך והימים הארוכים, עד שנמצאה ספיר ללא רוח חיים - לראות את הדו-קיום בבניין המגורים בעכו, את השכנות הערביות שמגיעות לעזור לסוזי האמא ולאחותה, לטפל בילדים של ספיר, לדאוג להם לרווחה כלכלית, לבשל להם אוכל, ולהיות שם כל הזמן עבורן, זה היה האור בקצה המנהרה שאפשר גם אחרת, וחייבים אחרת.דקלה אהרן-שפרן: פוסט קורונה, טיפול בשבץ מוחי והגשמת חלום אישי
חן ביאר: פרשת האונס של נערה בידי הוריה
אורלי אלקלעי: ההתעללות בגן ורצח ספיר נחום
