בשנים האחרונות עובר ארכיון השידור הציבורי דיגיטציה ורוב החומרים נדגמו על מנת לאפשר נגישות לכלל הציבור. לא מעט כתבות ותוכניות תחקירים שודרו ושינו את המציאות - לדוגמה מדוע הכינו כרוב עם הרגליים, למה שילמו ביוקר על הופעה של שלמה ארצי או השידור הישיר הראשון של ליגת האלופות. אורן אהרוני מצא את הסיפורים הבלתי נשכחים וראיין את מי שעוד זוכרים את השידורים המקוריים.
הפרק הראשון
לפני 40 שנה נקרא צוות "כלבוטק" עם הכתב דני לבנשטיין והצלם רוני ליפץ לביתו של תושב רמת גן שאמר להם כי הם חייבים לראות איך מכינים כרוב כבוש. זה הפך להיות אחד התחקירים שהרעידו את המדינה כאשר על המסך ראינו איך דורכים על הכרוב ומעשנים סיגריות בזמן ההכנה. "אני אוכל פלאפל פעם בשבוע, חצי מנה. הוא מכיר את החצי מנה שלי, כרוב חמוץ הוא לא מכניס, הוא יודע", מספר דני לבנשטיין.
בין מדפי הארכיון נמצאו גם סיפורים על זמרים צעירים כמו שלמה ארצי או רמי קליינשטיין. כבר ב-1978 קליינשטיין הבין את הקשיים בתעשיית המוזיקה. "הקשיים הם קודם כל בכתיבת המוזיקה. המוזיקה שאני כותב ושאהרון כותב ושבכלל אנחנו מעבדים זו לא תמיד המוזיקה שהקהל אוהב. הבעיה השנייה זו בעיה טכנית של למצוא אמרגן. לא כל אמרגן רוצה בכלל לראות נגנים צעירים", סיפר קליינשטיין הצעיר. אבל הזמר של היום דווקא שמח שהתחיל את דרכו בעידן בלי רשתות חברתיות. "היום אתה לא צריך (אמרגן)", הוא מספר, "אתה יכול ללכת דרך חתונות, דרך טיקטוק. אני שמח שאני לא צריך להיות בתוך כל הסופרמקרט המטורף הזה".
הפרק השני
ג'קי כסלו מכפר עזה זוכר איך שני כתבים ביקשו ממנו לרדת את הקסטל בלי בלמים בשנות ה-80, לפני שנפתח מחלף חמד. אפי ארדיטי זוכר את יום הפתיחה של המחלף: "הייתי ראש אגף התנועה, והסרט לא נחתך עד שהגיע השר". ברשות השידור תיעדו גם את פתיחת נתיבי איילון. שר התחבורה דאז, חיים קורפו, אמר בטקס הפתיחה: "אנחנו נעלה בכך את איכות החיים ונתרום ליכולת המרכז המטרופוליטני הגדול ביותר במדינה לתפקד בלי קשיים".
קשה לדמיין היום, אבל בשנות ה-70 כל נהג היה צריך לבחור יום שבו הרכב שלו נכנס להשבתה. משבר הנפט אחרי מלחמת יום הכיפורים הביא למחסור בדלק והפיתרון הישראלי היה יום ההשבתה.
באותה שנה חוקק גם חוק חגורת הבטיחות. "להתחיל להרגיל את הציבור, זו הייתה בעיה", סיפר ראש אגף התנועה דאז. "עם ישראל כמו שאנחנו יודעים, תמיד יש לו תירוצים, ותמיד יש סיבה למה דווקא היום, כשהרכב צריך להיות מושבת, הוא בפעילות". הוא הוסיף: "היו הרבה מאוד אנשים עם ניסיונות לקבל פטור מחגורת בטיחות כמו למשל נשים בהיריון. ילדים היו נוסעים מאחור ולא הייתה חובת חגירה מאחור".
הפרק השלישי
לא מעט רגעי שידור בלתי נשכחים היו עם נבחרת ישראל בכדורגל. אחד הדברים שהכי הרגיזו את השדרים היו עצירת השידור באמצע משחק. "מתחיל המשחק, מתח, דרמה, ואז עולה השעון. מבט", שיחזר שדר הספורט והעיתונאי אורי לוי. "עם כל האגדות על רשות השידור והערוץ הראשון, כשראו את משחקי הכדורסל, לפחות 30% מהמשחק אף אחד לא ראה אף פעם".
יורם ארבל סיפר כיצד בוטל ברגע האחרון שידור של משחק בגרמניה: "הבוסים שלי בטלוויזיה הישראלית ביקשו לדחות את המשחק של נבחרת ישראל ברבע שעה כי יש איזו כתבה בחדשות שהתארכה. אתה מבקש מגרמנים לדחות משחק, זה לא ייעשה. אבל לחצו עליי, אז פניתי למפיק וביקשתי ממנו והוא אמר לי 'אין מצב'". אחרי שכבר הסכימו לדחות את המשחק, הודיעו לארבל שהשידור התבטל. "שמתי עליי את האוזניות והמיקרופון והתחלתי לשדר את המשחק לעצמי".
"היו שלושה גורמים בקונצנזוס", סיפר איש הכדורסל והעיתונאי אריה מליניאק על התקופה, "ירושלים, צה"ל ומכבי תל אביב". ב-1989 מכבי תל אביב שיחקה נגד צסק"א מוסקווה. "פעם ראשונה שקבוצה ישראלית הגיעה לשחק במוסקווה, והצפייה הייתה אדירה, העיד אורי לוי. לוי סיפר כי בזמן המשחק ביקשה חברת החשמל להודיע לציבור להפסיק להשתמש במכונת כביסה ובמקרר כדי לאפשר את שידור המשחק.
הפרק הרביעי
קטע נוסף עסק בגמר גביע המדינה בכדורגל ב-1986. בית"ר ירושלים הובילה 1-2 על מכבי תל אביב, ואם תנצח זה יהיה הגביע הראשון שלה. הכתבים ליוו את אוהדי בית"ר המתוחים מהקווים. רובי ריבלין צולם יושב בשירותים מרוב לחץ. אבל כשחזרו לפתח את הפילם לוי ומליניאק גילו שהתיעוד הזה נשרף. אבל במקום להתייאש, הם הרימו טלפון לריבלין וביקשו שיבוא למחרת לאיצטדיון. "רובי מגיע, נכנס לשירותים, אנחנו עם המצלמה, הוא עושה את כל ההצגה מחדש. וככה זה שודר", סיפר לוי.
לא תמיד מה שהצופים ראו זה מה שקרה. לא תמיד השדרים ידעו מה הם משדרים. לוי הבהיר: "צריך לזכור שאז לא היה לנו כלום, לא אינטרנט, לא שום דבר. לא ידענו כלום על כלום. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה בשידור. אף אחד לא יידע כלום. כל מה שאמרת, לקחו את זה כמו שזה. זאת אומרת שאם אמרת שזה פריז סן ז'רמן למרות שזה ליל, זה פריז סן ז'רמן".
