עולם הפיוט מורכב ממנגינות עתיקות שנשמרו בעל פה – וגם מלהיטים ערביים פופולריים. הוא שירת קודש של בית הכנסת – וגם חומר שממלא אצטדיונים. הפיוט הוא כמו שכבה תת קרקעית, בלתי מורגשת, ביסודות של התרבות הישראלית.
אבל כמה אנחנו יודעים עליו?
מוזיקה בלי תווים
בארצות ערב והאסלאם, כתיבה של מוזיקה לא היתה חשובה – להפך, זה אפילו נחשב לסוג של חילול הקודש. "הרישום של מוזיקה בתווים זו תאונה היסטורית", אומר פרופ' אדווין סרוסי, מומחה למוזיקה מסורתית מהאוניברסיטה העברית. "המוזיקה בכל התרבויות בכל המקומות הועברה בעל פה". איך שומרים על מנגינה בעל פה? על ידי שינון. הפייטן המזרחי מתחיל להתלמד בגיל צעיר מאוד, לרוב עוד לפני גיל 10. הוא מלווה את הפייטן הוותיק, מחקה אותו, וכשהוא מגיע לגיל שבו הוא יכול להיות פייטן בפני עצמו, זה אחרי שכבר למד ושינן מאות פיוטים ומנגינות.
מנגינת הפיוט "אל חי פתח אוצרות שמיים", למשל, פיוט שהוא חלק מתפילת הגשם שנאמרת בחג שמחת תורה, היא מנגינה עתיקה מאוד, ומשותפת לקהילות יוצאות ארצות אסלאם שונות, ממרוקו ועד עיראק. לדעת פרופ' סרוסי, זו יכולה להיות ראייה לכך שהמנגינה הגיעה לכל המקומות האלה עוד עם גולי ספרד, בשלהי המאה ה-15.
להיטים ערביים בבית הכנסת
האנרגיות של בית הכנסת המזרחי מיוחדות מאוד, התפילה לא נאמרת רק בשקט אלא במעין דו שיח בין הקהל לחזן, ולפייטן יש מקום חשוב מאוד, כי במהלך התפילה יש חלקים שמחייבים שליטה פנומנלית בסולמות הייחודיים למוזיקה הערבית – המקאמים. "המקאם זה סולם מוזיקלי", מסביר חכם דוד מנחם, פייטן ורב קהילה. "בסולם המערבי יש מז'ור, מינור ועוד שניים. אצלנו יש הרבה יותר, יש תשעים ושמונה מקאמים!". זו הסיבה שבבית הכנסת המזרחי כל תפילה היא חוויה חדשה – המנגינות עצמן עתיקות, אבל הפייטנים משנים כל פעם מעט את הצליל.
על אף שבכל ארצות האסלאם לא כתבו תווים וחלק מהמנגינות עתיקות מאוד, אין זה אומר שלכולם יש אותה מוזיקה. ארצות האסלאם מתחלקות לחמישה אזורים שלכל אחד מהם יש מסורת מוזיקלית משל עצמו: עיראק, פרס, טורקיה, מרוקו וירושלים.
בין בתי הכנסת המזרחיים יש הבדלים, משום שכל תפוצה הושפעה מהתרבות הפופולרית שעטפה אותה באותם ימים. כמו שמסביר חכם מנחם דוד: "הסורי והמצרי, הם מושפעים יותר מהמוזיקה המצרית. מעבדל ווהאב, מאום כולתום, מפריד אל אטרש". בכלל, בית הכנסת המזרחי לא דוחה השפעות חיצוניות, אלא... מחבק אותן, וככה מושך את הדור הצעיר. בבתי כנסת רבים אפשר לשמוע את שירת הפיוט יגדל' במנגינת השיר 'מרלן', ששר זוהר ארגוב, ואת המילים "והאר עינינו בתורתך, ודבק ליבנו במצוותיך", מתוך תפילת שחרית, מושרות במנגינה שחיבר אביהו מדינה לשיר 'לבד יושבת' – חלק מפסקול הסרט הישראלי 'כסאח'.
"הצעירים מגיעים לבית הכנסת בשבת – הם רוצים לשמוע את הלהיטים", אומר אופיר טובול, חוקר יהדות המזרח. "הרעיון היה לקחת את המנגינות היפות האלה ולהרכיב להם שירי קודש, מילות קודש".
אל תוך כור ההיתוך
כשבני התפוצות השונות הגיעו לישראל בראשית ימי המדינה, הם נתקלו במדיניות של 'כור היתוך', שביקשה לטשטש את ההבדלים בין המסורות וליצור איזו 'ישראליות'. למשל, השיר 'יש לי גן', של עפרה חזה? הלחן שלו לקוח מהפיוט 'יפת עין לבבתיני', ששאול משיר סורי. במשך שנים מי שהיה חתום על הלחן היה המלחין העברי נחום נרדי, אבל עם השנים התברר שבת זוגו, ברכה צפירה, היא שהכירה לו את הלחן שאותו למדה בבית הוריה.
"כבר ג'ו עמר בשנות החמישים מנסה להכניס את הפיוט לתוך המוזיקה הישראלית המיינסטרימית", אופיר טובול מסביר, "דברים שהיו בבית הכנסת והיו חלק ממחזור החיים של יהדות מרוקו, צפון אפריקה, תימן. כמובן שההצעה הזאת נדחתה, לא קיבלו אותה במסגרת כור ההיתוך הישראלי".
אבל עם השנים הפיוט הלך וחדר לתוך הפסקול הישראלי. איך זה קרה? עניין של פופולריות. אביהו מדינה, אחד מהיוצרים הישראלים המוערכים ביותר שגם זכה בפרס ישראל על פועלו, היה מהראשונים שהצליחו להתברג לרשימות ההשמעה, עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת. "הקהל אהב את זה וביקש את זה, ודרש את זה, והשתמש בזה", הוא אומר בשיחה עם כאן דיגיטל, "וזה נטמע, ונשאר, ותקע שורש אמיתי".
אינספור מבצעים ישראליים נסחפו במהפכת הפיוט והחלו לשיר מילים עתיקות, לעיתים בלחנים מזרחיים פופולריים, לעיתים במנגינות מסורתיות ולפעמים בלחנים מקוריים: מברי סחרוף ("אדומי השפתות") ועד קובי אוז, מעמיר בניון ועד 'הפרויקט של רביבו'.
גם משה לוק, פייטן ובן למשפחת פייטנים ידועה, אומר שהשינוי כבר כאן. "אני, בצעירותי, הייתי מתבייש לשיר. אתה מגיע לישיבה – אתה מחביא את זה, אתה מתבייש לשיר את זה. היום הפיוט הוא מושר לכולם, דתיים, חילונים... מי לא שר פיוט היום?".
