האוכלוסייה הערבית בדרום גדלה יותר מפי 2 ביחס לאוכלוסייה היהודית. כך עולה מנתוני דוח תמונת מצב המדינה לשנת 2021 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שפורסם הבוקר (שלישי). אוכלוסיית הדרום בכללה היא האוכלוסייה שגדלה הכי מהר ביחס לשאר חלקי המדינה. מאז 2015, אוכלוסיית הדרום גדל ב-29-25 אלף איש לשנה, מהר יותר מהממוצע הארצי. בקרב האוכלוסייה הערבית עמד הגידול על כ-3.8% בשנה לעומת 1.8% בקרב האוכלוסייה היהודית.
מאזן ההגירה השלילי בדרום, שנמשך זה 20 שנה, עצר. הרוב הגדול של המהגרים לדרום – יותר מ 80% – הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. מדובר ב-82% מ-4,335 המהגרים למחוז ב-2019.
לצד זאת, רמת ההשכלה של כוח העבודה בדרום היא הנמוכה ביותר בארץ. רק כ-40% מהתושבים היהודים בגילי 30–44 הם בעלי תואר ראשון, לעומת כ-57% בתל אביב והמרכז. אלא שבגלל ריבוי המפעלים בדרום, שיעור המשרות המשתלמות בתעשייה באזור הזה הוא הגבוה ביותר בארץ. הסיכוי של עובד בדרום להיות מועסק בתעשייה מתקדמת גבוה ב-76% מהממוצע הארצי.
כ-80% מכלל מקרי הרצח - בחברה הערבית, שמהווה רק 20% מהאוכלוסייה בישראל
מהדוח עולה כי ישנה עלייה במספר מקרי הרצח במגזר הערבי. על אף שהם מהווים כ-20% מהאוכלוסייה בישראל, כ-80% מכלל מקרי הרצח בשנים 2020-2021 אירעו באוכלוסייה הערבית.
שוק הנישואים הערבי יסבול מחוסר איזון במשך עשור וחצי - על פי תחזיות דמוגרפיות בשנת 2026 ובמשך עשור וחצי לאחר מכן, צפוי להיפתח פער בין מספר הגברים ומספר הנשים בגיל הנישואים בחברה זו.
עוד נכתב: נשים ערביות משכילות יותר מאשר גברים ערבים. יותר מ-67% מכלל הסטודנטים לתואר ראשון ושלישי הן נשים ערביות וכ-74% לתואר שני. בנוסף, נרשמה עלייה במקרי הגירושים בחברה הערבית, ועד שנת 2023 שיעור הגירושים בקרב המוסלמים לעלות על השיעור בקרב היהודים.
מזרחים מרוויחים יותר לשעה
עוד לפי הדוח, השכר השעתי הממוצע של יהודים ממוצא מזרחי גבוה יותר. יהודים אשכנזים משכילים יותר בממוצע, אך יהודים מזרחים צפויים להשתכר יותר ברוב רמות ההשכלה. השכר השעתי הממוצע של לא-יהודים נמוך יותר, ללא קשר לרמת ההשכלה שלהם.
נשים הן רק רבע מהעובדים בעשירון השכר העליון. הן מהוות כ-56% מכלל העובדים בעשירונים 1–8, אך הן רק כ-34% מכלל העובדים בעשירון התשיעי וכ-27% בלבד מהעובדים בעשירון העליון. לעומתן שיעור הגברים האשכנזים גדל כמעט פי 3 ככל שעולים מן העשירונים התחתונים לעשירון העליון, ושיעור הגברים היהודים האחרים גדל כמעט פי 2.
בעבור לא-יהודים, הדרך לעשירון העליון היא להיות עצמאיים. בקרב לא-יהודים שיעור העצמאים בעשירון העליון עומד על 26%, לעומת שיעור של 16% בעשירון 9 ו-9% בעשירונים 1–8. בקרב שאר האוכלוסיות שיעור העצמאים עומד על 12% בממוצע, והוא אינו משתנה באופן משמעותי בין העשירונים.
המשק התאושש ב-2021 במהירות מפתיעה
ב-2021 המשק הישראלי התאושש במהירות מפתיעה, אך לא בכל תחומי הכלכלה. שיעורי הצריכה הפרטית רחוקים מהרמה שהייתה צפויה אם מגפת הקורונה לא הייתה פורצת. הצורך לסייע לאוכלוסיות ולעסקים שנפגעו הביא לעלייה ניכרת ביחס החוב-תוצר.
התמ"ג גדל בכ-6% בין 2019 ו-2021, במקום צמיחה צפויה של כ-8% אלמלא המשבר. הצריכה הפרטית טרם חזרה לרמתה הרגילה.
ההוצאה על הטיפול במשבר הקורונה היא הגדולה ביותר בתולדות המדינה – התקציב הכולל לחילוץ המשק הישראלי מן המשבר עמד על 191.6 מיליארד שקלים. עד סוף אפריל 2022 נוצלו כ-93% מהתקציב של תוכנית הסיוע הרב-שנתית, שכללה מענה בריאותי ואזרחי, רשת ביטחון סוציאלי, המשכיות עסקית והאצה ופיתוח המשק.
היחס בין ההון הציבורי לתוצר בישראל נמוך במיוחד – מלאי ההון הציבורי מתוך התמ"ג בישראל נמוך בכ-30 נקודות אחוז ביחס למדינות אחרות הדומות לה בגודלן (אוסטריה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושוודיה). הגדלת ההון הציבורי, הכולל תשתיות כבישים, תחבורה ציבורית, נמלי ים ואוויר ועוד, חיונית להמשך צמיחתו של המשק ולהעלאת רמת החיים במדינה.
יותר מ-70 אלף איש נותרו ללא עבודה עקב הקורונה – ממאי 2021 עומד שיעור העובדים שנואשו ממציאת עבודה על כ-1.2% מאוכלוסיית בני ה-15 ומעלה. העבודה מהבית הפכה למאפיין מרכזי של התעסוקה גם ללא קשר למגפה.
המחוזות החלשים ביותר ספגו את הפגיעה הקשה ביותר בתעסוקה בזמן המגפה – שיעורי התעסוקה במחוז הצפון ירדו ב-13%, במחוז הדרום ב-9% ובירושלים ב-7%. במחוזות המרכז, תל אביב וחיפה נרשמו ירידות בטווח של 4%–5%. בקרב גברים ערבים הירידה החדה בשיעורי התעסוקה החלה עוד לפני הקורונה.
ההוצאה הממשלתית בתחומי הרווחה גדלה משמעותית
כחלק מהתמודדות עם מגפת הקורונה גדלה ההוצאה החברתית ב-55 מיליארד שקלים לעומת 2019. כ-70% מסך הגידול יועדו לתחומי הרווחה עיקר ההוצאה היה על דמי האבטלה והמענקים שניתנו לציבור באמצעות המוסד לביטוח לאומי.
מספר מקבלי דמי האבטלה ירד בעקבות הקשחת התנאים של תוכנית האבטלה. באפריל 2020 מספר הזכאים זינק לשיא של 880 אלף איש, וכשנה וחצי לאחר מכן צנח מספרם ל-53 אלף. בשנת 2021 גדל מספר ההכשרות המקצועיות, שהיה נמוך במיוחד בשנה הראשונה למשבר. ב-2021 גדל מספר המשתתפים יותר מפי שניים, ל-14,738. בדוח נכתב כי בגלל שעיקר הנפגעים מהמשבר הם בעלי השכלה ושכר נמוכים, ניצול יעיל של תוכנית ההכשרות המקצועיות יכול לסייע בצמצום פערים חברתיים-כלכליים.
ההכנסה של אזרחים ותיקים החיים בעוני גדלה בעקבות הגדלת קצבת אזרח ותיק בסיסית עם השלמת הכנסה ב-972 שקלים לזוג ו-615 שקלים ליחיד לחודש בהשוואה לשנת 2020. בגלל שההליך הביורוקרטי מורכב, שיעורי מיצוי הזכויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית נמוכים במיוחד והן לא מקבלות את הסיוע שהן זכאיות לו.
שיעור האחיות בישראל - מהנמוכים ב-OECD
מהדוח עולה כי שיעור הרופאים לאלף נפש בישראל נמוך מהממוצע במדינות המפותחות, זאת למרות עלייה במספר הרופאים בישראל. אוכלוסיית הרופאים בישראל היא מהמבוגרות בקרב המדינות המפותחות, ורופאים רבים מתקרבים לגיל פרישה. כ-49% מהרופאים בארץ הם בני 55 ומעלה, לעומת 34% בממוצע במדינות ה-OECD.
שיעור האחיות והאחים הפעילים בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD. בישראל יש 5 אחיות פעילות לכל אלף נפש, לעומת ממוצע של 9.5 ב-OECD. המחסור בכוח אדם, הרפואי והסיעודי, מורגש בעיקר בפריפריה. מספר הרופאים לנפש במחוזות הדרום והצפון נמוך משמעותית ממספרם בשאר המחוזות - בשנים 2018–2020 עמד מספר הרופאים והרופאות לאלף נפש במחוז תל אביב על 5.8, לעומת 3 במחוז הדרום ו-2.5 במחוז הצפון.
עוד מתייחס הדוח לפערים בהתחסנות מפני קורונה בין קבוצות האוכלוסיה בישראל ומצביע על כך שבאוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך - שיעורי ההתחסנות נגד קורונה הם נמוכים במיוחד. בדוח צויין כי עשויות להיות לכך השלכות ארוכות טווח לנוכח ההשפעות הפיזיולוגיות, המנטליות והחברתיות-כלכליות של המחלה.
בנוסף, הדוח מצביע על כך שבישראל שיעור גבוה מאוד של מקרי מוות מסוכרת והיא נמצאת בתחתית מדרג מדינות ה-OECD. הפחתת התמותה מסוכרת לרמה החציונית של המדינות המדורגות תמנע כמעט 3,400 מקרי מוות בישראל מדי שנה. ניתן למנוע עוד אלפי מקרי מוות בשנה ממחלות אחרות אם יצליחו לאמץ שיטות טיפול שהצליחו במדינות אחרות בעולם.
