כשלושה שבועות אחרי מותם של שלושה דיירים במעון "בית דפנה" מקבוצת הראל בחולון, ככל הנראה מהרעלת מזון, בשבת האחרונה דווח על אירוע נוסף של הרעלת מזון כתוצאה מבשר שהוגש לדיירים - הפעם במעון "נווה רם" ברכסים. לפחות ארבעה דיירים חלו ואושפזו בעקבות ההרעלה. בשבת נמסר למשפחות הדיירים כי מצבם של אלו שאושפזו קל, ומשרד הרווחה עודכן על האירוע.
על אף שחלפו כבר שלושה שבועות מאז מקרי המוות ב"מעלות דפנה", והעובדה שהיועצת המשפטית לממשלה העבירה את הבקשה לפתוח בחקירה לפרקליט המדינה – חקירה רשמית של האירוע טרם נפתחה, וגם ועדת הבדיקה החיצונית שעליה החליט שר הרווחה טרם התכנסה.
האזינו לריאיון בכאן רשת ב
בנוסף, באותו מעון שבו התגלתה עכשיו ההרעלה – "נווה רם" – אירע רק לפני כשנתיים מוות טרגי של דיירת על הספקטרום האוטיסטי. לפי הוריה של משי פרץ, בת 18 מקריית אתא, היא מתה מנמק במעיים שנגרם כתוצאה מנטילת כדורים שנתינים במוסד. במקרה ההוא, המשטרה פתחה בחקירה – שנסגרה לבסוף מחוסר ראיות.
כל אלו מעלים שוב שאלות לגבי מידת הפיקוח על אותם מעונות, שנמצאים תחת אחריות משרד הרווחה. יו"ר ועדת החוקה ח"כ גלעד קריב כבר אמר כי בכוונתו לכנס את הוועדה ולדון בנושא. האם זה יספיק כדי לשנות את המצב? בינתיים, כמו במקרה של "מעלות דפנה", גם הפעם הורים של דיירים מ"נווה רם" ששוחחו עם התוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב – סירבו לדבר בשידור.
"זה כנראה הקושי הגדול של המשטרה לחקור כשאין שיתוף פעולה של המסגרת עצמה, והמשפחות מתות מפחד להגיד מילה מכיוון שעדיין יש להן ילדים שם, והאדם עם המוגבלות מת או לא מספיק ורבלי כדי להעיד", אומרת נעמה לרנר, מנכ"לית העמותה לעצמאות, בריאיון לסדר יום. "אלו מקרים שנידונו לסגירה בכל מקרה".
עוד מספרת לרנר על המציאות באותן מעונות, שרבים מהציבור מעולם לא נחשפים אליה: "מי שראה פעם אחת איך נראה מוסד 'נווה רם', ומי שראה את 'נחלים' שבתוך 'נווה רם' – יכול להבין איך זה קורה.
"'נווה רם' הוא מוסד גדול, בו יש אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. בתוכו מתקיים מוסד נוסף ששייך ליחידה לאוטיסטים, והוא מוקף בחומת ענק שעשתה לי בחילה כשנכנסתי פנימה, יש תחושה של מאסר. הכול בתחושה שכאילו נמצאים שם אסירי עולם. נמצאים שם אנשים שצריכים לחיות חיים טובים ולא מאחורי חומות. זה עושה לבעלי המוגבלות ולמשפחות שלהם חומה בלב – וככה זה נראה".
על התקשורת בין המוסד למשפחות הדיירים אומרת לרנר כי "זה משהו מאוד מנותר. אם אתה בא אתה צריך להודיע על זה מראש. אי אפשר לבוא מתי שרוצים, אי אפשר לפתוח דלת ולהיכנס. כשהמערכת נכנסת למקום מתגונן בגלל איזה אירוע אז היא נסגרת עוד יותר.
"הקורונה עשתה נזקים אדירים בהקשר הזה, כי הייתה נסיגה מאוד גדולה ביכולת של הורים לבוא לראות את הילדים שלהם במוסדות. וזה נשאר ככה. אז הורים לא יכולים להיכנס ולראות את החדר שהילד שלהם חי בו, וזה משפיע – הם חושבים שהילד שלהם באמת במצב שהוא לעולם לא יוכל לצאת החוצה.
"הפתרון לא צריך להיות להחזיר את הילדים הביתה ולהסתמך על ההורים. הפתרון צריך להיות של מערכת הרווחה. הבעיה היא שהיום שהפתרון של מערכת הרווחה הוא מוסדות סגורים מאחורי חומות ענק. תנו לאנשים את כל התמיכה שהם צריכים אבל בקהילה פתוחה. המקומות האלה היום הם מקומות שאין להם זכות קיום – לא שמים אנשים שלא פשעו מאחורי חומה".
