24 שנים מאז הפיגוע בשומרון שבו נרצחה יעל ניבר. "אצלי הפיגוע קרה הבוקר, עכשיו, הרגע", סיפר יורם דוקטורי, שהיה בעלה של יעל, בריאיון לקלמן ליבסקינד בתוכנית עצם העניין בכאן 11. "לזמן הפיזי אין באמת משמעות" הוא מסביר. את ההשלמה עם העבר הוא זוקף לטובת השנים שעברו, אך מדבר על החלל הגדול שנוכח בקביעות.
בינואר 1998 יעל ויורם נסעו בשעת לילה מאוחרת מברקן לבית אריה, "היה לילה חשוך וראיתי אורות מסנוורים של רכב", סיפר יורם. "חשבתי שאולי מדובר באנשים שזקוקים לעזרה". הוא יצא מהאוטו כדי לסייע לנוסעים ברכב השני, ואז החל מטח גדול של יריות מכל כיוון. "יעל צעקה את שמי ואיבדה את ההכרה, ראיתי את הדם שניתז לכל עבר וזה עורר אותי לפעולה". יורם נכנס לרכב ונסע במהירות עד לשער היישוב הקרוב ביותר, תוך ניסיונות לעצור את דמה של יעל. לשם הגיע מסוק שפינה אותה לבית החולים.
"ההבנה באה בהבזקים, אז עדיין לא נפל לי האסימון", יורם סיפר. "זה הגיע רק כשהייתי צריך להתקשר להורים שלה ולבשר להם שעברנו פיגוע, למרות שאז לא ידעתי לומר שזה פיגוע, אמרתי 'תקרית ירי'". לאחר חמשיה ימים הוא נדרש להחלטה הקשה מכל, לנתק את יעל ממכשירי ההנשמה, "אני לא מאחל לאף איש בעולם להיות בסיטואציה הזו".
יעל ויורם נפגשו לראשונה בצבא. "כשפגשתי אותה לראשונה ראיתי אור, מעבר לחוכמה והערמומיות המתוקה שלה, היא ניתבה את היכולות שלה לעשיית טוב", הוא מתאר. לפני עשר שנים יורם נישא ליעל, יעל אחרת. "לא חיפשתי יעל כבת זוג, יצא כך, לכל אחת מהן יש את המקום שלה ואת אהבה הגדולה שלי". לבתו הבכורה הוא קרא הדר, שזה שם שהוא ויעל חשבו עליו עוד לפני שנרצחה.
"משפחתי כיום חיה לתוך המציאות שבה יעל ניבר היא ברקע המשפחה. ההורים שלה משמשים סבא וסבתא נוספים לילדים שלי". לפני עשר שנים יורם יצא למסע זיכרון על טרקטור שבו גם ישן, והקיף את כל גבולות הארץ. כבר אז, ימים ספורים לפני שבתו הבכורה נולדה, הוא רצה לקיים ערב זיכרון, אך לדבריו נזקק לבשלות מסוימת. השנה הוא קיים ערב הזיכרון עם חברים ובני משפחה, שבו העלו סיפורים וזיכרונות מיעל. "כל עוד אני מדבר על יעל ומזכירים אותה – היא קיימת".
