בטקס יום הזיכרון המשותף, השנוי במחלוקת, שיתקיים הערב (שלישי) ישתתפו לצד ישראלים גם פלסטינים – שסופגים ביקורת רבה, אולי אפילו יותר מהמשתתפים הישראלים. בחברה הפלסטינית שבה הציפייה היא לשמוח, לפחות כלפי חוץ, על מותו של קרוב המשפחה ולדרוש נקמה, הם ישתתפו בטקס זיכרון לצד קרובי משפחה של חיילים שנפלו.
האזינו לדיווח המלא בתוכנית הבוקר הזה בכאן רשת ב
טקס יום הזיכרון המשותף של פורום המשפחות השכולות, הישראליות והפלסטיניות, מעורר סערה כמעט בכל שנה לקראת יום הזיכרון, וסופג ביקורת רבה מצד גורמים בימין. השנה הוא יתנהל במקביל, בישראל ובשטחים, וצפויים להגיע אליו באופן פיזי, מלבד המשתתפים בזום, על פי הערכות המארגנים כ-800 ישראלים.
לצד הישראלים ישתתפו גם כ-150 פלסטינים. הפלסטינים, שקרוביהם נהרגו על ידי חיילי צה"ל, סופגים לעיתים ביקורת חריפה יותר מצד הציבור הפלסטיני, על הבחירה לציין את יום הזיכרון הישראלי ולשתף פעולה עם משפחות של חללים ישראלים.
אחיו של מוחמד אל-באו נהרג ב-2002 מירי של חייל צה"ל בכפר חלחול שבאזור חברון, שבו התגורר. מאז שהצטרף לפורום המשפחות הוא משתתף בטקס יותר מ-15 שנה. "אבא שלי הצטרף לפורום ובהתחלה הייתי נגדו. זה לקח לי כמעט שנתיים להגיע לכנס של הפורום, ראיתי משפחות שכולות ישראליות ושמעתי סיפורים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים ששמעתי אמא ישראלית מדברת על האובדן של הבן שלה. אמרתי לעצמי – אני חייב להיות במקום הזה, להעביר את המסר של הפיוס ושל השלום".
הוא אינו מכחיש שיש קושי גדול בהשתתפות שלו כפלסטיני. "בחברה הפלסטינית יש הרבה שאומרים 'איך אתם כפלסטינים משתתפים בטקס כזה, על החיילים הישראלים שנהרגו, ואתם הולכים ועומדים ביחד עם יהודים? אולי אחד מהחיילים האלה הרג את הבן שלך?'. תמיד אמרו לי דברים. יש התנגדות להשתתף בטקס משותף". עם זאת אומר האח: "מה אנחנו רוצים להגיד בטקס כזה של ישראלים ופלסטינים? שאנחנו רוצים לחיות בלי אלימות, בלי מוות".
אחיו של וואג'י תמיזי מהכפר אידנא באזור חברון נהרג מירי צה"ל לפני יותר מ-30 שנה, כשהיה בן 13, בעימותים בכפר שבו התגורר. בשמונה השנים האחרונות וואג'י משתתף בטקס הזיכרון המשותף. הוא מספר שמשפחתו הקרובה תומכת ברובה בהשתתפות שלו, אבל גם מתייחס לכך שבחברה הפלסטינית הנוהג הוא לדרוש נקמה בעקבות מוות של פלסטיני. "זה דבר לגיטימי אצל בן אדם, שמי שנותן לך אתה צריך להחזיר לו. אבל אם אתה הולך לפי השכל – זה לא עוזר לאף אחד. אח שלי לא יחזור לחיים, אני רק מוסיף עוד שנאה. זה דבר שהוא נגד הזרם, אבל יש גם הרבה אנשים שחושבים אחרת. שחושבים עד מתי?!".
אחת מהסמלים הגדולים שנפוצים במיוחד בכלי התקשורת הפלסטיניים וברשתות החברתיות היא אם השהיד, אימו של ההרוג הפלסטיני. במקרים רבים ניתן לראות את האם שמחה בפני המצלמות על מות בנה ומתפארת בכך שמת כשהיד, אפילו כשמת לאחר שרצח ישראלים. בנה של בושרה עוואד, מהכפר בית אומר שבאזור חברון, נהרג תוך כדי עימותים בכפר בעקבות הריסת בית כשהיה בן 17. בשנים האחרונות היא גם משתתפת בטקס המשותף. היא חושבת שהשמחה הזו במוות היא רק לעיניי המצלמות: "הכול זה רק בפני התקשורת, אם את הולכת לבית של השהיד – את רואה איך הם מאחורי המצלמה, אף אחת לא רוצה לאבד את בנה או אחיה או אחותה".
למרות הדברים האלה בושרה מספרת שגם היא ספגה ביקורת קשה בעקבות שיתוף הפעולה שלה עם אמהות שכולות ישראליות, בהן אמהות לחללי צה"ל. "אני והסובבים אותי סבלנו מזה מאוד, אנשים חשבו שאני עושה נורמליזציה ומוכרת את הדם של הבן שלי, אמרתי להם שאני לא מוכרת את הדם של הבן שלי, אני קונה את הדם של הילדים הנוספים שלי ושל ילדים אחרים".
טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני זוכה לביקורת משני הצדדים בגלל שהוא מעמיד קרובי משפחה של הרוגים ישראלים ופלסטינים זה לצד זה. אילה שלו, מנהלת הטקס מהצד הישראלי, מבקשת להבהיר שלא מדובר בהשוואה בין המקרים, אבל גם אומרת: "הטקס מדבר על הפן האנושי. הדמעות של אמא פלסטינית לא שונות מהדמעות של אמא ישראלית, הכאב הוא אותו כאב. אנחנו אומרים - בוא שנייה נעצור ונסתכל מה אנחנו עושים פה, אנחנו כל הזמן פוגעים אחד בשני, אנחנו מקיזים דם וזה לא הולך לשום מקום. בוא נעצור וננסה דרך אחרת, ואנחנו אומרים לכם: 'הנה אפשר, אנחנו עושים טקס משותף'".
