יוסי מויאל עלה לארץ בשנות ה-60 והשאיר מאחור זכרונות, חוויות וגם את טאהר, שניסה לאתר את יוסי במשך עשורים. החברות ביניהם התחילה לפני שבעים שנה, בעיר הנמל סאפי שבמערב מרוקו. מכתב שכתב טאהר הגיע אל יוסי במקרה, ולאחר כמעט ארבעה עשורים הקשר בין חברי הילדות התחדש והשניים נפגשו בביתו של יוסי בבאר שבע, ברקע התחממות היחסים בין ישראל ומרוקו.
"אני מכיר אותו משנת 53", מספר יוסי. "הוא היה גר אצלנו ברחוב, כל יום הייתי רואה אותו הולך לבית הספר בבוקר. אני הלכתי לבית ספר יהודי והוא למוסלמי. היינו נפגשים ומשחקים כדורגל. בשבתות עשינו שבת מלכה, הוא היה בא לראות מה עושים היהודים, ככה היינו נפגשים".
טאהר מספר על שכנות יוצאת דופן בין השניים, כזו שנדיר לשמוע עליה בימינו: "חיינו כמשפחה אחת, עם אחד שחי ביער שלא יודעת הבדל בין אנשים אם אמא יהודיה לא מצאה חלב, הייתה מבקשת ממוסלמית להניק אותו, ולהפך". יוסי מוסיף לדבריו: "היינו כמו משפחה".
"בשנת 1963 עזבתי את מרוקו ועליתי לישראל ולא התראינו מאז", מספר יוסי על הפרידה בין השניים". טאהר החליט אחרי כמה עשורים, לנסות לאתר את חברו הוותיק ופנה במכתב למישהי שעשויה הייתה להכיר את חבר ילדותו.
"המכתב הגיע לגברת מויאל, היא זכרה שלמדנו ביחד ושמרה את המכתב שלוש שנים, ואז יש לנו חברה בפריז, היא חיתנה את הבת שלה והזמינה את גברת מויאל לחתונה. היא עברה משולחן לשולחן ושאלה אם מכירים אותי", מספר יוסי. עד שהגיעה גברת מויאל לגברת מויאל אחרת, מאילת, שהכירה את יוסי.
יוסי מספר שכשקיבל את המכתב פרץ בדמעות ולאחר מכן התקשר אל טאהר: "הוא אמר 'מי אתה', אמרתי לו 'זוז'ף מויאל', הוא התעלף. הוא אומר לי 'איפה הסתתרת, איפה נעלמת 35 שנה?".
