"זו חוויה קשה להיות נפגעת, ובכלל נפגעת של עבירת מין במשפחה ועוד מאבא. החברה משדרת לך שאת סוג ב'. את נאלצת להסתובב בעולם עם הטייטל הזה וצריכה אקטיבית לנסות להפסיק להתבייש בו". את הדברים הקשים והמורכבים האלה אומרת יעל שרר. בילדותה סבלה שרר התעללות מינית מתמשכת מצד אביה. היום, היא עומדת בראש הלובי למלחמה באלימות מינית.
"אני לא זוכרת מתי זה התחיל", אומר שרר בריאיון לתוכנית "השבוע עם גאולה" בכאן 11. "הייתי קטנה מאוד, לא התייחסתי לזה כאל משהו חריג, בגלל שזה היה כמו שהורים מחבקים את הילדים שלהם ומנשקים אותם - אז היה גם את זה. היה ברור שזה משהו שאני עושה עם אבא, וזה הסוד שלנו".
אלא כשהייתה בת 13 וחצי, הבינה שמשהו לא בסדר. "אמא שלי נסעה לחו"ל, וכמו ילדה בת 13 וחצי עשיתי דברים שאסור לעשות וחיטטתי במגירות שלה. היא הסליקה ספר על גירושין. וכשקראתי את זה הלכתי לספר לאבא שלי להגיד לו שמסתבר שזה אסור. אמרתי לו שזה נגד החוק, אז הוא אמר 'בבית שלי אני החוק'".
"אמרתי לו 'אני לא רוצה יותר, אני לא אסכים יותר'. ופשוט חטפתי מכות. זה בעצם מה ששבר אותי. שאבא שלי נהג בכזאת אלימות כלפיי כדי לנסות להכריח אותי. זה ריסק אותי. הבנתי שאני לא אוכל להחזיק מעמד".
שרר מבהירה כי בסיפור הזה יש נבל אחד - אביה. "כילדה לא הבנתי את זה. אמא שלי היא קורבן בעצמה. היא מייד רצתה להתגרש. בעצם, הספר הזה במגירה כבר היה שם די הרבה זמן, אבל אמא שלי לא עשתה את הצעד הזה כשהיה מדובר בה, היא עשתה את הצעד הזה כשהיה מדובר בי".
"אבא שלי המשיך לגור איתנו. העובדת הסוציאלית ידעה ולא דיווחה למשטרה. הפסיכולוגית של בית הספר הציעה לאמא שלי להתקין לי מנעול על הדלת. אחי קדח בדלת מנעול ואבא שלי פרץ אותו - ואז לא היה מנעול יותר. וזאת הייתה כל ההגנה שהציעו לי כילדה".
המצב הזה המשיך עוד שנה שלמה. שרר לא התכנסה לתוך עצמה. לא מסוגלת לאכול, לישון או לדבר עם הסביבה. ובגיל 16 ניסתה לשים קץ לחייה, כשלבסוף אושפזה במחלקה הסגורה במרכז לבריאות הנפש "שלוותה". "עד אז אני באמת חשבתי שמה שאבא שלי עשה לי אומר שצריך להעניש אותו. אבל בגיל 16 הענישו אותי - אבא שלי היה חופשי ואני הייתי כלואה. אני משלמת על משהו שמישהו אחר עשה - למה?".
בבגרותה החליטה שרר לתבוע אזרחית את אביה על הנזק שגרם לה. בינואר האחרון הוביל הלובי למלחמה באלימות מינית את העברת החוק לשמירת דגימה פורנזית של נפגעי עבירת מין. "מדינת ישראל אספה במשך שנים אלפי דגימות דנ"א. העובדה שהראיות האלה הושמדו, זה פשוט מדהים אותי, כי מחד - המדינה אומרת שזה חשוב ומשקיעה בזה כספים, ומאידך יורה לעצמה ברגל. זה יום חג לרפואה המשפטית בישראל ויום חג גם לי".
