במהירות הבזק ידעו כולם בעיירה מוסטיקה, ליד לביב, על קיומו של בית חולים שדה ישראלי. ידעו ובאו לטיפול. אנשים מבוגרים שהמלחמה נפלה עליהם משמיים. הכול נעצר והסדר הקיים נעלם כלא היה.
הופתענו לראות כאן חיילת אוקראינית במדים, מתאוששת ממחלה קשה, שבאה לקבל ייעוץ וטיפול ומבקשת שלא להזדהות. בגב מופנה היא סיפרה למצלמה שהיא משרתת 20 קילומטר מפה וגרה ליד. היא חולה אונקולוגית לשעבר ויש לה בעיות ברגליים, אז היא רצתה לקבל ייעוץ רפואי פה אצלנו.
רחבת בית חולים השדה הישראלי מלאה, עשרות אושפזו עד כה. ההערכה היא שהקצב עוד יגבר. הדיווח של @urildorl, שליח כאן חדשות לאוקראינה, ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/vN6whclbxW
— כאן חדשות (@kann_news) March 24, 2022
פגשנו מחוץ לבית החולים את אולה. היא הבת של מנהלת בית הספר המקומי – שאת המבנה שלו מאכלס כעת בית החולים הישראלי. "זה בית ספר טוב", העידה אמה על המפעל שלה. התלמידים בבית הספר לומדים באמצעות זום - כמה שאפשר, כמובן.
בעוד אנחנו מצלמים נשמע ברמקולים "תרגיל תרגיל", בעברית. יש הרבה אזעקות, הן נשמעות בכל מחוז לביב. "חברים, שכפ"צים, קסדות, כבר על האוטובוסים. כל אחד שיעלה על האוטובוס שהוא אמור לעלות עליו", מנחה קצין הביטחון את הצוות בזמן התרגיל. למצב החירום התרגלו כאן מהר, ובבית חולים שדה יש נוהל ותרגול לפינוי ומילוט באמצעות אוטובוסים שממתינים כאן כל הזמן סמוך לשער.
לא רחוק מבית החולים נמצא הטבע המופלא של המחוז, יערות, אגמים, הכול בשפע. ובלב כל זה מלון שהפך למקלט למפוני ההפצצות - ממריופול, חרקוב, וגם מקייב. "כאן בטוח יותר, לכן אני כאן", סיפרה לנו ולריה, שברחה מקייב לפני שלושה שבועות.
מלחמה ללא פילטר | האזינו לפרק ב"עוד יום"
"לפני 24 בפברואר פשוט חיינו כרגיל. הייתי אמורה לטוס לברצלונה, למשל. לא האמנו שזה יקרה". המציאות של הפליטות לא חדשה לה: "האמת היא ששרדתי את זה פעמיים. אחרי דונייצק הגעתי לקייב, ואז זה קרה שוב". חזרה לבית החולים - כאן מתפתחת דרמה עם המשפחה שברחה מאזור קייב. משפחה מבוהלת, כואבת ופגועה לאחר מסע ארוך ובלתי אפשרי עם ילדה בת עשר שנדרשת לטיפול מיידי. "גרנו שם בבתים הגבוהים...ושם, לא רחוק מהבית שלנו, התחילו להפגיז. גם שם טסו מעלינו מטוסים. ישבנו במרתף, לקחנו ולריאן. לאימא שלי יש יד שבורה, והיא חולה אונקולוגית" הם סיפרו לצוות הישראלי. "תגיד לה, מיכאל, שעכשיו היא פה ואנחנו נדאג לה להכול משתייה ואוכל ועד למגורים. אנחנו נדאג להכול. היא יכולה להיות רגועה, גם לתרופות", מרגיע הכירורג ד"ר מיכאל סגל את האם. מייד מגישים לה תמרים מישראל. לילדה צעצועים. בכניסה לבית חולים שדה התור הולך ומצטבר. כל הזמן מגיעים אנשים, עומדים כאן ומחכים שיכניסו אותם - והאוהלים מתמלאים. בבית החולים מספרים שחלק מהאנשים שרואים את השידורים אצלנו בארץ מתקשרים לקרובים שלהם כאן ואומרים להם "יש בית חולים שדה, תיסעו לשם, תקבלו טיפול". בביקור אחרון אנחנו נכנסים מחדש לכיתה 11-בי כדי לראות מה שלומה של בת ה-10 המבוהלת. האימא מחייכת, זה סימן טוב. ההורים קצת יותר רגועים. הילדה מציירת. "אנחנו רוצים להודות לכל הרופאים מישראל על הסיוע והטיפול הרפואי, שעזרו לבתנו הקטנה לקום על הרגליים", אומרת נטליה.
