שופט בית המשפט העליון בדימוס, גבריאל בך, הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 94. בך כיהן גם כפרליקט המדינה ושימש כתובע במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן לפני 60 שנה, לצד התובע הראשי גדעון האוזנר. לאחר פרישתו כיהן כיושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.
בחודש אפריל, בציון 60 השנים למשפט אייכמן, העניק בך ריאיון מיוחד לכתבת כאן חדשות תמר אלמוג."אני זוכר הכל. יומיים אחרי שהוא נתפס והגיע לארץ שר המשפטים קרא לי", סיפר. "הוא אמר לי 'אני רוצה שאתה תנהל את החקירה הזו'". בך, שברח מגרמניה עם משפחתו כילד יהודי, כיהן אז כסגן פרקליט המדינה ופעל לצד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הראשי במשפט גדעון האוזנר.
לפני הפגישה הראשונה של בך עם אייכמן, הוא נתקל בספרו של מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רודולף הס, שתיאר כיצד במחנה רצחו 1,000 ילדים יהודים ביום. בספר תוארך כיצד אייכמן מסביר שאת הילדים צריך להרוג קודם, בטענה שאין היגיון בלהרוג את דור המבוגרים ולהשאיר דור חדש שיכול למלא את מקומם. רגעים לאחר שקרא את הדברים, פגש בך את הפושע הנאצי בפעם הראשונה. "אחרי שקראתי את הספר וראיתי אותו, היה לי קשה לדבר מרוב התרגשות וכעס על האיש הזה", הוא נזכר.
בריאיון עמו שחזר גבריאל בך את הרגעים הראשונים של תחילת המשפט: "מה שזכור לי ביותר זה כשהוא נכנס לאולם וכולם עמדו דום, וגם אייכמן עמד דום". על ההתעניינות הבין לאומית במשפט, הוא מוסיף: "בכל העולם התעניינו בצורה בלתי רגילה, בשבילי היה חשוב להוציא את האמת מכל הצדדים".
גם בגיל 94, בך המשיך לשאת עמו את הזיכרונות המצמררים של ילד בן 11, שברח עם משפחתו מגרמניה להולנד. "לקחתי את המזוודה ורצנו אל הרכבת שעמדה לצאת", הוא מספר. "איש אס.אס רץ אחרינו ובעט בי בישבן. עזבנו את גרמניה שבועיים לפני ליל הבדולח, תמיד ניצלנו ברגע האחרון – גם מגרמניה וגם מהולנד. אחר כך התברר לי שבבית הספר שלנו בהולנד היו 12 ילדים יהודים בכיתה, ואני היחידי שנשאר".
משפחתו של בך עלתה לישראל ב-1940, וכשחזר לימים לבקר בגרמניה הוא כבר היה פרקליט המדינה ושופט בעליון. בסיכום הריאיון לכאן חדשות נשאל בך מה הוא היה אומר היום לגבריאל בן ה-10, והשיב: "תשמח. כשיגיע הזמן אתה תוכל לספר מה היה, ומי שאחראי יקבל עונש".
