תשעה חודשים אחרי אסון מירון, אלעזר ברגר, שהיה הפצוע הצעיר ביותר ובמצב הקשה ביותר, חגג היום שני בר מצווה. זו הייתה חגיגה אחרת, כשאלעזר, שגופו משותק, צופה בה מרחוק, ממיטתו בבית החולים, מנסה להרגיש כמה שיותר כאילו הוא שם. שלי טפיירו ליוותה את אלעזר ואת משפחתו בשנה האחרונה, והייתה איתם שלשום בערב המרגש, שדמעות של עצב ושמחה התערבבו בו.
"זה לא מה שדמיינתי", סיפרה אימו ראומה. "יש צד של כאב שכל החברים שלו חוגגים בר מצוות כמו שהם חלמו, ואלעזר, שכתב לנו על מה הוא חלם, לא נמצא במצב שהוא אי פעם חלם עליו". עם זאת היא הוסיפה: "יש הרבה עמל ועבודה. אנחנו לא מניחים לו, מדברים איתו כל הזמן וכל הזמן מפעילים אותו. אנחנו רואים את ההתקדמות שלו, עם הרבה חיבוקים ומגע".
"כל עוד הוא לא מדבר, קשה לנו להבין מה בדיוק עובר לו בראש", מספר אביו דב. "אבל מכל מיני סיבות, נראה לנו שקוגניטיבית הוא כנראה כמעט לא נפגע". במסגרת מאמצי השיקום, הוריו מקפידים להחזיר את אלעזר, שזקוק להשגחה צמודה, אל הבית בשבתות וחגים. "בפעם הראשונה שהוא בא הביתה, אחרי שהכנו אותו, הוא חייך במאור פנים לא רגיל - אבל אחרי דקה זה התחלף לבכי ממש קורע לב, הוא בכה המון זמן עד שהצלחנו להרגיע אותו", אמר דב.
