בימים שבהם אנחנו סובלים מהקור, ומתלבטים איך לחמם את הבית, מזגן, רדיאטור, קמין או תנור נפט, יש מי שעוסק בשאלות דומות - מהפן ההיסטורי. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב בדק איך התחמם האדם הקדמון במערות, ומצא שהיו לו יכולות מרשימות למקם את המדורה בצורה ש"משקפת תבונה, ניסיון, וכושר תכנון".
יפית קידר, דוקטורנית בחוג לארכיאולוגיה וממובילות המחקר, מסבירה כי כבר שנים רבות תוהים החוקרים על השימוש של בני אדם קדומים באש. לדבריה, מוסכם כי יכולות אלה היו נחלתם של בני אדם מודרניים, אך אין הסכמה אם בני אדם קדומים יותר היו בעלי כישורים דומים.
"אחד הנושאים העומדים במוקד הדיון הוא מיקומן של מדורות במערות בהן שהו בני אדם קדומים לאורך זמן", מספרת קידר. "במחקרים קודמים, מצאנו שבכל הנוגע לשאיפה מינימלית של עשן בעונת החורף המיקום האופטימלי של המדורה הוא בקצה האחורי של המערה, והפחות מוצלח הוא בפתחה", אומרת.
במחקר הנוכחי החוקרים בחנו את הממצאים הללו מול המציאות בשטח - מול מדורה בה חיו בני אדם קדומים לפני 170-150 אלף שנה, במערת לזארט שבדרום מערב צרפת. יפית קידר מסבירה שלפי מודלים שפותחו במחקרים קודמים, המדורה הייתה אמורה להיות ממוקדת בקצה האחורי של המערה כדי לצמצם למינימום את צפיפות העשן. אך זו שנבדקה הייתה ממוקמת במרכז המערה - ובמחקר ביקשו לבדוק למה היא נמצאת דווקא בנקודה הזאת.
כדי לבחון את הסוגיה ביצעו החוקרים מגוון סימולציות ממוחשבות של פיזור עשן עבור 16 מדורות אפשריות, ועבור כל אחת נבדקה צפיפות העשן ברחבי המערה. כדי להבין את המשמעות הבריאותית של שאיפת העשן, הושוו המדידות למדדים המומלצים שפרסם ארגון הבריאות העולמי.
מהסימולציות עלה כי צפיפות העשן אכן מינימלית כשהמדורה ממוקמת ליד הקיר האחורי. אבל, אזור זה, המתאים לשהייה ממושכת, מרוחק יחסית מהמדורה עצמה - כלומר ממקור החום. לכן, בני האדם הקדומים היו זקוקים לאיזון: מדורה שבקרבתה הם יכולים לאכול, לבשל, לישון, לעבוד ולהתחמם - ועם זאת לשאוף כמות מינימלית של עשן. "התברר, שכאשר מביאים בחשבון את כל צרכי האדם - הפעילות היומיומית מול נזקי שאיפת עשן - המדורה מוקמה בנקודה האופטימלית במערה", מסבירים החוקרים.
