בשנים האחרונות הולכים ומתמעטים מספר ניצולי השואה שעדיין חיים איתנו. יום השואה הבינלאומי שמצוין היום (חמישי) ברחבי העולם הוא הזדמנות טובה לחזור לכמה סיפורים של שורדים שעברו את התופת והצליחו להנציח, כל אחד בדרכו, את הזוועות שעברו.
מיליון עוקבים בגיל 97: ניצולת השואה שכבשה את הטיקטוק
לילי אברט, שורדת שואה בת 97 שחיה בבריטניה, היא כוכבת טיקטוק עם לא פחות ממיליון וחצי עוקבים. היא עונה שם לשאלות, משתפת על שגרת חייה וגם מספרת על הזיכרונות מהמלחמה. אברט נולדה בהונגריה וב-1944, כשהייתה בת 14, הגיעה לאושוויץ יחד עם בני משפחתה, שרובם נספו במחנה. היא שרדה, הקימה משפחה והקדישה את חייה לשימור זיכרון השואה דרך סיפור חייה על במות רבות ושונות.
הקורונה והסגרים שבאו עימה מנעו מלילי להמשיך בפעילות, עד שהנין שלה, דב, העלה רעיון – לספר את הסיפור שלה דרך חשבון טיק טוק שפתח לה. למרות גילה, ואולי בזכותו, החשבון הפך פופולארי מאוד וצבר כמיליון וחצי עוקבים. בעקבות ההצלחה בטיקטוק לילי הפכה גם למרואיינת מבוקשת בתוכניות טלוויזיה בעולם. ובזמן שהיא ממשיכה במפעל חייה לשימור זיכרון השואה, יש לה גם מסר לעם בישראל- "תאמינו לי, זו המדינה שבה הכי טוב לנו".
צפו בכתבה של יואב זהבי
אנג'לה נולדה באושוויץ-בירקנאו – ושרדה נגד כל הסיכויים
אנג'לה אורוסט ריכט היא אחת משני התינוקות היהודיים שנולדו בתוך התופת, במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בזמן שרוב הנשים ההרות נשלחו ישירות לתאי הגזים, אימה של אנג׳לה הגיעה למעבדת הניסויים של דוקטור מנגלה והצליחה לשרוד את ההתעללות וזריקות הרעל שהוחדרו לרחם שלה. בדצמבר 1944, חמישה שבועות לפני שחרור המחנה, אנג'לה נולדה.
הלידה במחנה לא הייתה קלה, כשעתיים בלבד לאחר מכן נדרשה אימה, ורה, לצאת לספירה שארכה שעות ארוכות בקור ובגשם. אנג'לה נולדה במשקל של קילוגרם אחד, וגם לאחר סיום המלחמה התפתחותה הייתה איטית וקשה, כשבגיל שנה היא שקלה כשלושה קילוגרמים בלבד. רק בגיל 7 היא הצליחה ללכת יותר ממספר צעדים רצופים. אך אימה לא ויתרה, ונחישותה היא שהצילה את אנג'לה. כ-70 שנה אחרי, אנג'לה חזרה לגרמניה, אף שנשבעה שכף רגלה לא תדרוך על אדמתה, כדי להעיד נגד קצין נאצי ששירת במחנה.
צפו בכתבה של אנטוניה ימין
"רק המתים יכולים לסלוח"
אחרי שאיבד את כל משפחתו בשואה, אדוארד מוסברג בן ה-93 מוודא שאף אחד לעולם לא ישכח ולא יסלח. לאחר ששרד את התופת הגרמנית, איבד את כל משפחתו במחנות ונותר לבדו, מוסברג הצליח להשתקם, לחזור לחיים ולהקים משפחה. במסגרת מסע למחנות הוא עמד במדי האסיר שלו מהמחנה, הזכיר את הקרובים לו שנספו וסיפר עליהם ועל הזוועות שעבר במלחמה.
אדוארד סיפר על אחיותיו, שנהרגו יום אחד בלבד לפני שחרור המחנה, ועל המחנות בהם היה. המסר אותו הא רוצה להעביר: אין אופציה לסלוח על מעשים כאלה, "רק המתים יכולים לסלוח".
