כשמאי מכפר עארה שומעת את המילה "חשמל", היא מיד מתכננת בראש מה מותר ומה אסור להפעיל בבית. "את התנור, אם אני מדליקה אותו, לא מדליקה כלום בבית" היא אומרת. "וגם המיקרו לוקח, מדיח גם. אני לא משתמשת בזה. מזגן כן מדליקה לכמה שעות".
היא ומשפחתה חיים כך כבר שני עשורים. מהיום שעברו לבית הזה, לא היה בו חשמל מוסדר, וכמו שאר הבתים בשכונה, גם הם מקבלים חשמל מהשכנים. מהמרפסת שעל גג הבית אפשר להשקיף על בתי השכנים, ובעיקר על מה שמחבר ביניהם: כבלי חשמל, באורך של מאות מטרים, לפעמים יותר מקילומטר וחצי. ואף אחד מהם אינו שייך לחברת החשמל.
בשבוע שעבר, בתום מהומה בכנסת, אושר חוק החשמל שיזמה מפלגת רע"ם, חוק שנועד לפתור מצוקה של רבים מאזרחי ישראל הערבים בכלל, ותושבי ואדי עארה בפרט. מתוך 44 אלף בתי אב באזור, יותר ממחצית אינם מחוברים לחשמל בצורה חוקית.
אחמד מילחם מכיר את הבעיה מקרוב: "אני עוקב אחרי כל מה שקשור לתכנון, חשמל והריסות בתים. זה כמו חמצן, זה חשוב מאוד, זה מצרך חיוני והומאני, אי אפשר בלי חשמל". במשך שנים עומד מילחם בראש הוועד הציבורי נגד הריסות הבתים ונגד הפקעת הקרקעות בוואדי עארה. הוא משוכנע – חוק החשמל לא ישנה את המציאות כאן. "נראה כמה בתים יתחברו בעוד שנה. שואף לאפס", הוא אומר. הבעיה היא תכנונית מצטברת. אני לא יכול לומר רק המועצות או רק המדינה. שניהם אשמים".
הדיון על חוק החשמל, כמו נושאים אחרים שמטרידים את הציבור הערבי, הפך במהרה לנושא החם ביותר ברשתות החברתיות. כשמנסור עבאס שאל את אחמד טיבי, היכן לדעתו יש לתקוע את עמודי החשמל, הרשת השתוללה. אבל במציאות, בשטח, המצב איננו מצחיק.
את הבית של חנין שלבי בעארה קשה להחמיץ. הגג כולו מכוסה לוחות סולאריים, ולצדו טורבינת רוח קטנה, שנשברה באחת הסופות. "משתמשים פחות בחשמל", היא מספרת. "מחליפים את כל המערכת החשמלית בפתרונות אחרים. השימוש מוגבל. אם אין שמש, לא מדליקים מוצרי חשמל. בעיקר כל המערכות המחממות, מכונת כביסה למשל, אני לא מפעילה אם אין שמש.
זה מאוד מחושב ומדויק. יש לי גם גנרטור, שאני משתמשת בו במקרה חירום. יש לך גנרטור, סולארי וטורבינה, ועד עכשיו אני לא משתמשת כמו כל תושב יהודי בחשמל".
בבניין המועצה השכנה של כפר קרע, ראש המועצה והמהנדסת המקומית מנסחים הודעה מפורטת לתושבים. "אנחנו מוציאים הודעה לציבור על חוק החשמל" מסביר עו"ד פיראס בדחי, ראש המועצה. "יש 2,500 בתים לא מחוברים. אנחנו הולכים להסביר מה החוק. יש חסמים שעדיין נתקשה כחברה ערבית לעבור אותם. במצב הקודם החוק היה די בכך שהפקדת תוכנית מפורטת. היום אתה צריך תכנית כוללנית שאושרה".
בחזרה לאחמד מילחם. "בתקופה האחרונה הרשויות התחילו להתעשת, והמדינה התחילה לתכנן, אבל עובדים בקצב מאוד איטי", הוא אומר. "אין חדש בחוק הזה, יש רק לחזק את התיאוריות הישנות. רק מעמיסים עליך, תשלם מקדמות וערבות. או שהפיקדון הולך לך או שאתה לא מקבל חשמל".
חוק החשמל במתכונתו הנוכחית לא ישנה מיד את המציאות של עשרות אלפי משפחות ערביות בארץ. אבל מאי מעארה, שממתינה לחיבור לחשמל עוד הרבה לפני החוק – נשמעת אופטימית. בעוד כמה ימים, כך נאמר לה, הבית יחובר לרשת החשמל החוקית, המוסדרת, הלא-פיראטית. אחרי 20 שנה של המתנה.
מה תעשו פה, תדליקו את כל החשמל? היא נשאלת. "חפלה על האש", היא משיבה.
