"כאן היה הרצח האחרון, התנקשו פה בנהג אוטובוס", משחזרת מיאדה אבו ח'אלד, אשת חינוך ופעילה חברתית בלוד. באותה זירת רצח ממש נמצא שלט ועליו ההבטחה: כאן תוקם תחנת משטרת לוד. "אין יותר אירוני מהדבר הזה", אומרת אבו ח'אלד בצער.
הסכסוכים בין החמולות, נקמות הדם והירי הלילי שינו את שגרת החיים של רבים מהתושבים בעיר. מיאדה אבו ח'אלד מספרת שבבית שלה היא מנסה להגן על ילדיה ומוציאה אותם לחוגים ופעילויות מחוץ לעיר - הכל כדי לא לתת להם לחוות את האווירה האלימה. ובכלל, ילדים שמשוטטים ומשחקים ברחוב הוא מראה נדיר בלוד, כי ההורים פשוט חוששים להוציא אותם מהבית.
הנוער שגדל בעיר המלחמה: צפו בכתבה מתוך חדשות הערב
יש מי שסבורים שלאור המצב והסכנות שבחוץ, זה לא הזמן לאפשר לילדים ערבים בלוד להגיע לבית הספר או למתנ"ס כי המצב כבר אינו בשליטה. שירין נאטור חאפי, מנהלת בית הספר אורט לוד, אמרה בריאיון לרדיו "א-שמס": "הילד צריך לשמוע בכיתה רק את קולות המורה והפעמון ואת רעש הילדים בחצר. הוא לא אמור לשמוע שום רעש אחר. לא הגיוני שילדינו ומורינו יעבדו וילמדו ויפתחו שאיפות - כשברקע קולות ירי".
נדמה שהתושבים בלוד כבר ראו הכל. אבל מנהל של מוסד חינוכי, שמבקשת אישור ממשרד החינוך ללמד בזום כדי למנוע מתלמידים להיפגע מירי בתוך בית הספר - זה עוד לא היה כאן.
גם ילדי העיר עצמם מעידים שהם פוחדים. בשיחה לכאן חדשות, בפנים מטושטשות, הם משתפים כי הם מרגישים בטוחים יותר עם המשפחות שלהם מאשר להיות בבית הספר לבד, כי "בכל רגע עלול להיות איזה ירי". "כשאתה יוצא מהבית, הנשק על הראש שלך", אמר אחד הנערים. "העתיד מקולקל, בזבל. עם הירי והכל. אנחנו גדלנו לתוך זה. לפעמים אם אנחנו לא שומעים ירי בלילה - אנחנו לא נרדמים", אמר אחר.
נער נוסף העיד שהמצב בבית הספר שלו חמור מאוד. "אנשים הורגים זה את זה. לפעמים כשיש ירי בבוקר, רוב הילדים פוחדים לצאת מהבית. הלימודים מרחוק בטוחים יותר".
"אנחנו לא נמצאים במצב של שגרה - זה מצב חירום. כמו הילדים בשדרות שגדלו לתוך מתקפות קסאמים וטילים, הילדים בלוד מרגישים שהפשע והאלימות הם חלק מהנורמה", מסכמת הפעילה החברתית אבו ח'אלד.
