הספורטאית הפראלימפית מורן סמואל היא אמנם מדליסטית אולימפית שייצגה את ישראל בענפי החתירה והכדורסל, אבל החיים שמחוץ לפודיום מהווים לעתים את ההתמודדות הקשה ביותר עבורה. בריאיון מיוחד לגאולה אבן סער ששודר אמש (שישי) בתוכנית "השבוע עם גאולה" בכאן 11, סיפרה סמואל כיצד היעדר הנגישות הבסיסית לבעלי מוגבלויות בישראל מקשה עליה ועל רבים נוספים מידי יום.
"יש דברים שהם באמת בלתי אפשריים", מספרת סמואל, אמא לשניים ובקרוב לשלושה, על המציאות כבעלת מוגבלויות. "גם אנחנו הספורטאים והספורטאיות הפראלימפיים, עם כל ההישגים והמדליות, בסוף אנחנו יוצאים מהאימון וצריכים לחיות את היום-יום. יש הרבה מאוד מקומות שבכלל לא מתחשבים באוכלוסייה", היא מספרת.
סמואל נתנה כדוגמה פעולה פשוטה כמו לקחת את ילדיה לגן שעשועים: "אני יכולה להגיע עם הילדים שלי ולגלות שהחליטו להגביה את כל הגן מהקרקע ובעצם לא לעשות הנמכה בשום מקום. אלו רגעים שאת מבינה שאת לא רוצה להרגיש את הנכות שלך, אבל העולם מכריח אותך להבין שאת בכיסא גלגלים ויש דברים שלא תעשי כמו כולם".
מורן הייתה במשך שנים כדורסלנית מצטיינת, אך ב-2006 גילתה שיש לה מום מולד והפכה למשותקת על כיסא גלגלים. "15 שנים מחיי הייתי ספורטאית על שתי רגליים", היא מספרת. "שלוש שנים אחרי השיקום אני חוזרת לספורט ופתאום אני ספורטאית בכיסא גלגלים. האם אני שווה פחות? התשובה בעיניי היא כמובן שלא, בפועל גם ביום-יום וגם לאורך שנים ארוכות בתוך הספורט הפראלימפי - הייתי ועודני שווה פחות".
"יש רגעים של שבירה", מספרת מורן. "היום כשאני יוצאת מהבית אני צריכה לתכנן כל פנייה.כשאני לוקחת את הילדים שלי לפעילות אני לא תמיד יודעת אם אוכל להשתתף בה במלואה, ואז אני נמצאת במקומות שאני צריכה בהם המון עזרה". היא מוסיפה: "יש מקומות שאני יודעת שאם רק היו מתכננים אותם יותר נכון, לא הייתי צריכה עזרה. הילדים שלי לא היו צריכים להתמודד עם מצב שבו כולם יכולים להיכנס ואמא שלהם נשארת בחוץ".
