חפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ביבנה חשפה אזור תעשייה רחב ידיים בן 1,500 שנה ובו מפעל לייצור יין - הגדול ביותר שמוכר בעולם מהתקופה. בגיתות, בהן דרכו על הענבים, ייצרו באופן ידני כ-2 מיליון ליטרים של יין מדי שנה.
במובנים של היום מדובר ב-3-2 מליון בקבוקים בשנה - כמות גדולה גם ביחס לימינו. היין שיוצר במפעל ביבנה היה באיכות כה גבוהה שהוא הגיע אפילו לשולחנו של קיסר ביזנטיון ונכתב עליו כי הוא "קליל ולבן כשלג".
שתיית יין היתה מקובלת מאוד בעת העתיקה, לילדים ולמבוגרים כאחד. מאחר שהמים לא היו תמיד סטריליים וטעימים, נהגו להשתמש ביין גם כ"תרכיז" לשיפור הטעם וכתחליף למי השתייה. כל אחת מהגיתות שנחשפו השתרעה על שטח של כ-225 מטר רבוע וסביבה רצפת דריכה, שבה דרכו על הענבים ברגליים יחפות כדי למצות מתוכם את הנוזל.
בנוסף נבנו במפעל תאים לתסיסת היין, ולידם שני בורות לאיסוף היין, מחסנים ליישונו ושיווקו וכבשנים לצריפת קנקני החרס שבהם אוחסנו הנוזלים. אבל גולת הכותרת, לפי מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, הן הגיתות - תאים או"נישות" חצי עגולות, בצורת צדפה שקישטו את הגיתות, ומצביעים על עושרם הרב של בעלי המפעל.
צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות
ומה עם הקשר היהודי? בחפירה נחשפו גתות נדירות, קדומות אף יותר, מהתקופה הפרסית - לפני כ-2,300 שנה. "במשנה מסופר כי לאחר חורבן ירושלים נדדה ההנהגה היהודית ליבנה וכי חכמי יבנה ישבו בכרם ולמדו תורה. מציאת גתות באתר בתקופה הפרסית - לפני 2,300 שנה ובתקופה הביזנטית – לפני 1,500 שנה, לצד הטקסט התלמודי, עשויה אולי לרמז על רצף בקיומה של תעשיית יין באתר לאורך מאות רבות של שנים", אומרים הארכיאולוגים.
