המשרד להגנת הסביבה מפרסם אסטרטגיה חדשה לטיפול בפסולת, לפיה עד שנת 2030, יוטמנו 20% מהפסולת, 54% מהפסולת תמוחזר ו- 26% ממנה יועברו למתקני השבה תרמיים לשריפת פסולת.
בהנחיית השרה גילה גמליאל, צוות מקצועי במשרד בחן בחודשים האחרונים שלוש חלופות לניהול משק הפסולת במדינה. החלופה שנבחרה, מבוססת על מודל הנהוג במדינות מערב אירופה של הפרדה במקור וקביעת תמריצים כלכליים למתקנים שיועדו להפחתה והפרדה במקור, תוך השבה לאנרגיה של הפסולת השארייתית בלבד. העלות השנתית לרשויות לטיפול על פי התוכנית החדשה יעמוד על 1.9 מיליארד שקלים לעומת 3.1 מיליארד שקלים היום.
בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום, 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. קצב גידול הפסולת במדינה בעשר השנים האחרונות עומד על כ-2.6% בממוצע והוא מושפע מדמוגרפיה ושינויי צריכה. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25% עד לשנת 2030 ול-7.5 מיליון טונות בשנה.
ישראל היא בין שיאניות ה- OECD בשיעור הטמנת פסולת. בעשרים השנים האחרונות 80% מהפסולת במדינה מוטמנת. להטמנה מכלול של השפעות סביבתיות שליליות הנמשכות לעיתים מאות שנים לעתיד, בהן פליטות גזי חממה וזיהום הקרקע.
יישום התוכנית יציב את ישראל בסטנדרט הטיפול הנהוג במדינות המתקדמות ויביא להפחתה של 47% מפליטות גזי החממה בהשוואה להיום.
בחברה להגנת הטבע בירכו על הצגת מדיניות מתקדמת, "המיישרת קו עם הנורמות הנהוגות בעולם. לתוכנית, ככל הנראה, צפויים מתנגדים ולכן המבחן האמיתי כעת, יהיה בנחישות ובעקביות של קידום התכנית וכן של היישום שלה, בפועל".
