מה מעסיק בדרך כלל נערים ונערות בני 18-15? בילויים, חברים, זוגיות, שיעורי נהיגה וטסטים, התפקיד בצה"ל, עבודות זמניות ובגרויות. ב-2020 דברים נראו קצת אחרת. לכל הקשיים שחווה הנער הממוצע, הצטרף השנה גורם חדש ומשנה חיים – נגיף קורונה, שסביבו התנהלו החיים של כולם השנה.
"למדנו להעריך דברים קטנים". עדי, מוריה ושתי השיר
רוב החוויות שבני הנוער מתארים בשנת 2020 הן שליליות. הם נפגעו חברתית, לימודית, ונאלצו למצוא דרכי התמודדות עם הקשיים שלהם ושל המשפחות שלהם בצל המגפה. "נוצר מצב שבני נוער תומכים במבוגרים, פתאום בני נוער מחזיקים משפחות", מסביר עדי איקו, בן 17.5 מירושלים, פעיל בתנועת נוער ותלמיד כיתה י"ב. שיר אחדות, בת 16.5 ותלמידה בכיתה י"א, הוסיפה: "מתחילת הקורונה אני מתנדבת בסח"י (סיירת חסד ייחודית, עמותה שמחלקת מזון לנזקקים), חילקנו פי 10 חבילות מזון מבשגרה".
דוח עלם: עלייה של 41% בפניות נוער בסיכון מאז חודש ספטמבר
ככל שהמשבר התארך - הקשיים מסביב גם החלו לחלחל לחיים האישיים. "החיים שלי השתנו – יש מוריה של לפני הקורונה ומוריה של אחרי. חיי החברה שלי הפכו לכמה ילדים שאיתי בקפסולה בבית הספר. זה מוזר, את חיה בפחד", מסבירה מוריה איקו, תלמידת י"א.
הסיטואציה הזאת הגבירה את המצוקות הנפשיות והרגשיות בקרב בני הנוער, וגם את השימוש באלכוהול ובסמים. מדוח של עמותת עלם, בחודשים יוני-אוגוסט השנה גדל פי שלושה מספר הנערים והנערות הסובלים מדיכאון וחרדה לעומת שנת 2019. עלייה נרשמה גם במספר הפגיעות העצמיות לעומת אותה תקופה אשתקד.
שיר בזק, תלמידת כיתה י"ב בת 17 מבית הספר אורט גבעת רם בבירה, סיפרה שאיבדה את סבתא שלה, שמתה מהנגיף. "זה הפחיד אותי", אמרה בזק ותיארה את תחושת אי הוודאות שליוותה אותה מתחילת המשבר, וסיפרה גם על הפרידה מחבר שלה בגלל התפרצות המגפה: "היה בלבול נורא גדול. היינו לחוצים. לא היה לאן לצאת. הייתה תקופה שהוא היה חולה ומאוד פחדתי".
מוריה איקו אמנם הצליחה לשמור על הזוגיות שלה, אך תיארה את הקשיים: "מאוד קשה להיות עם בן זוג. מפחיד לפגוש את המשפחה שלו ושיקרה משהו, וזה יהיה אשמתי. לא רואים אחד את השני מלא זמן. נכנסתי לבידוד והיה לי נורא קשה". שיר הוסיפה: "למדנו להעריך דברים קטנים, כמו לאכול במסעדה. אתה קובע מעכשיו לעוד שבוע ואתה לא יודע מה יהיה. חסרים לי אפילו הטקסים בבית הספר".
"חוסר הקדמה של משרד החינוך התפוצץ לו בפנים"
את הכעס והביקורות מפנים בני ובנות הנוער להתנהלות הממשלה ומשרד החינוך מתחילת המשבר. "יש נתק בין משרד החינוך לתלמידים", אומרת שיר אחדות. "הלמידה בזום לא עובדת". אחדות הביעה חשש שבגלל ההתנהלות השנה יסתכלו על תלמידי שנת הקורונה בתור "חפיפניקים". "כדי להצליח אנחנו צריכים עזרה בבית, ומי שאין לו משמעת עצמית לא יצליח. הזום מתסכל את המורה ואת התלמידים. המורים מתקדמים בחומר ובסוף המצב הוא שאנחנו לא יודעים כלום", היא אומרת.
ואיך משנים את המצב? חושבים על פוליטיקה. לנערים, שעברו כמעט את כל השלבים של מערכת החינוך הישראלית וחוו את כל תחלואיה, יש שאיפות. "אני רוצה להיות שר החינוך, אחרי הסגרים יש לי רצון להיות פוליטיקאי", אומר עדי איקו בביטחון. "משרד החינוך מפיל את אי-ההצלחה שלו לאורך השנים על הקורונה", הוסיפה שיר בזק. "חוסר הקדמה של משרד החינוך התפוצצה לו בפנים", סיכמה שיר אחדות.
נראה שהתפרצות המגפה הוציאה לאור את כל הבעיות של החברה שלנו – ובמיוחד את החולשה של מערכת החינוך, שכבר לא באמת מצליחה לתת ידע, השכלה והיום גם לא מיומנויות חברתיות. למרות החיסונים וההבטחות, כנראה שגם שנת 2021 לא תהיה מוצלחת יותר מ-2020. נקווה שלא גרועה יותר.